כשראיתי אותך,
סונוורתי מהיופי בחוזקה.

כשפגשתי אותך,
מעדתי מליבך ששכב לו באמצע הדרך.

כשהתוודתי אלייך על אהבתי,
חשתי התרגשות, חיים, להבות.
הרגשתי כמו ילד העומד בפעם הראשונה מול השמש,
ומרגיש את קרינותייה הנעימות והחמימות,
כשהיא צובעת ומביטה בו בחזרה.

מאז,
נשמתי אותך, ואני נחנק.
אני רועד מולך כמו עלה על עץ.

לאחר שראיתי אותך,
את היית תזונתי היחידה.
השבעת את רצוני הרעב לאהבה.

אני נע במסלול סביבך,
המחפש שיווי משקל.

לא מזמן, כשהלכתי ברחוב,
שמעתי את שמך ברקע.
אני נשבע בחיי, נשבע ששמעתי אותו,

לכן הסתובבתי לאחור,
התבוננתי בסביבה, ולא ראיתי אף איש,
חוץ מחמש ציפורים,
שהתרוממו מעל הקרקע - ועפו למרומים.

באותה שנייה,
שוב שמעתי את שמך. הוא הגיח מרשרש מן צלילי הכנפיים ברוח.
באותה שנייה, הייתי אחד מהם, שמבטא את שמך:

" - - ".
מילה צלולה של שתי הברות,
נעולה בתוך ראשי.

אני מתעופף במרומים מרוב האהבה אלייך
העננים מסתירים את הייאוש
בצל השמיים הכחולים הבהירים.

התחלתי לטפס מעלה-מעלה.
בסולם מד-האהבה, מבלי לשים לב לכיוון.
כל כך נחשקתי בך, באהבתך המוחבאת,
עד שנתפסתי על חם, כשנגעתי בקצה אצבע האלוהים.
וכך קיבלתי מתנה.

מילה מיוחדת.
היא לא שם עצם, לא שם פועל ולא שם תואר.
איני יודע כיצד מבטאים את המילה,
אך אני יודע,
שמשמעותה אומרת "כן".