כל גופי נדרך בציפייה אליה,
לראות אותה אחרי הרבה זמן שלא התראינו
ליבי פועם בי פעימות פראיות, רגלי מרחפות
באתי בערב באמצע החורף,

ניגשתי לדלת, והיא חיכתה לי שם
נכנסתי לביתה, כשהיא מגישה לי כוס יין לבן
הכוסות התנגשו אחת בשנייה והפיקו צליל עדין
לגמתי מהיין שנימוח בפי לאט ממלא אותי בחום

לא דיברנו, רק שתקנו
היא הסתכלה לתוך עיניי,
ולי היה נדמה שהיא צוללת לתוכי,
מלטפת את גופי מבפנים, ממיסה אותי לאט

שקעתי אל תוך עינייה, לאט רוכן אל פניה,
שפתינו נפגשו והתנשקנו נשיקה ארוכה,
ארוכה ועדינה. ריחה הענוג בישם את בגדיי
הגשתי יד וליטפתי ברוך את פניה היפות כל כך

נזכר בזכרונות, אחרי הרבה זמן שלא נפגשנו
אחרי כל השנים, האכזבות,
הנה אני פה לידה, וכך זה נשאר
חום גדול התפשט בי

נשארנו מכורבלים אחד בשניה שעות,
עד שהגיע הזמן לעזוב לפני בחצות
ליוותה אותי בידה אל הדלת,
נשקה לי נשיקה ארוכה עדינה וכובלת

ולחשה לי לילה טוב בקול הענוג והחם כל כך
שאלתי אותה האם אראה אותה בקרוב?
היא אמרה שעל זה אני אצטרך לחשוב
לא ממש הבנתי את כוונתה ופניתי לרחוב

חזרתי לביתי כשאני מלא בטעמה וריחה
כמובן שלא הפסקתי לחשוב עליה למחרת,
וגם לא בימים הבאים הייתי בעל מנוחה
עבר לו יום ועוד יום והיא לא חזרה

לאחר שבוע ויותר של ציפייה
לא יכולתי לעמוד בזה וחזרתי שוב אל ביתה
צלצלתי בפעמון אבל אף אחד לא ענה
אישה שעברה במקום הסתכלה בי במבט חשדני

יודעת שאיני שייך למקום הזה
"אתה מבזבז את זמנך", אמרה,
"היא עזבה לפני שבוע"
"תודה", אמרתי מבויש ונמלטתי חזרה

בדרך חשבתי שזה באמת לא קרה
זה כנראה היה מפגש געגועים שלנו
בכלל לא התכוונתי להיות שם,
וככל שעובר הזמן מאותו ערב חורף רחוק

נראה לי שאולי הזיתי אותנו,
ואולי הרגע הזה לא התקיים מעולם
כמו תקווה אבודה, שחיפשתי במשך שנים
פשוט נעלמה לה בלי להשאיר פרטים