עונות עומד הוא
בקרן פינה,
פניו מוסבות לאחור,
וכאילו כבלים את גופו ריפדו.
והנה מקרן זווית אפלה
אור הנץ,
ושביב של תקוה,
האם אי מי
את כבליו יוכל להסיר,
האם מישהו את נפשו ריפא,
הרגיש
כאילו רגליו בבטון נוצקו,
רק רב און
לחלצו יוכל,
ואולי קרן האור
תתיך את כבליו ומסורותיו,
וצעד קטן יצעד,
ולאחריו צעדים רחבים ורבים.
ואז יצא
מן החושך אל האור הגדול,
ובברכה יקדמו את פניו
גם אלו שלא ידעוהו.
יבורך,
וישים פעמיו אל השיא -
הירוק,
האוהב,
העוזר,
הסבלן,
ותמיד "לשרת בקודש".