ככה חולפים חיים שלמים? מהאתמול למחר?
בסיכומו של יום,
עם קץ אור יום,
אתה תוהה
האם היה בכלל שווה לקום
שווה לקום ליום הזה.
ועוד אות נכתבה ועוד יום נעלם
ותמיד נראה שהאתמול היה שונה
והמחר יהיה מושלם
והיום?
בזבוז של זמן.
הזמן עובר, הלילה בא
ובחושך כל התירוצים נראים מגוחכים
וכל השקרים מתמוטטים.
המחשבות מקבלות נימה צינית
ובסופו של דבר שוב נשארת עם עצמך,
מופתע מזה בדיוק כמו בלילה שעבר.
וזה לא משנה כמה רחוק הצלחת לברוח,
כשהחושך יורד האמת עולה
ודווקא עכשיו, כשכולם ישנים, בא לי לצעוק
ולבכות, להצטער על היום שהלך,
להתנצל על שפגעתי,
להתנצל על שבזבזתי,
כי ברור שעוד יום בדיוק כמו זה
לעולם עוד לא יהיה.
ובכל זאת
אי אפשר שלא לתהות,
מהי המשמעות של לילה אחד?
של יום בודד?
האם הוא היה שונה מקודמו?
האם הוא שונה מהבאים אחריו?
ולשם מה בכלל יום זה נועד?
הרי בכל מקרה מחר יגיע עוד אחד. |
