נטשתיך ליללות אל מול
אור ירח חצי מנוכר
אהבתיך עד כה

עד אותו היום
תחנוני דחקו בך
לחשוף חיוך קטן
שילקט הזיכרון בי
ולו פרורי הווייתך

אהבתי גמלה זמנית
את חרון אפי בך
הייתי לך חצי אלוקים
חצי העירום שבאמת

העדפת לשמוט ממני זכות
לדעת מי את לנטוע בך תקווה
לביאת אהוב

כעת בדידות גוערת בך
נוהרת בך
מלפפת איברייך
קורעת את לבך ממקומו

לא נותרה ברירה בי
להפליג בין איי פיתוי
של סחור
הכזב שביופי
בלא גלים של אור פנימי
לשטוף זוועות דמיון

לא תוכלי עוד להכאיב לי
די בכך שאחיה בלא אהבתך

כוכבים משתעלים חולים
מסמנים אבדן דרכם
כמו לא ישובו עוד חיינו להיות
כתמול שלשום

נטשתיך הלילה למרורי הבכי
אל מול אור ירח מנוכר
דלות הכוכבים שבשמיים
זמנך
לשוב לפה עבר
וקר.