המשונה ביותר בימים אלה
עם ההיגיון הזה
והרגש המתנדנד
הוא החנק שנובע ממילים
שהיו צריכות להיאמר
שרצו לפרוץ ולהישמע
אך שנתקעו בגרון
ושקעו לכדי חנק מכאיב
שהשאיר אותי אדישה
וחלשה למאבקי מילים רציניים
כמו פעם
והחולשה רפתה את ידיי
ואין קולי נשמע עוד
והדרי אינו בין הידועים עוד
ואני חשה כבויה
בשלב מסוים חשבתי שלא אצור יותר
אך יהבי טרם כבה
ובבוא העת תבוא ההשלמה -
העת הזו זה לא עכשיו.
לכן אשייט על פני החולשה
עד שאגיע למפל שיישא אותי בעוצמה
הלאה, אל הפריצה
בלי העוצר
בלי דבר, פרט לגחמה שלי
כשיתחשק לי... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.