לקחתי קנקן.
ניסיתי להכיל בו את הכל,
מים נכנסו, לכלוך ובוץ ואף כדור קטן.
אך את הכל לא הצלחתי לדחוס בתוכו.

לקחתי סיר.
גם בו ניסיתי את הכל להחדיר.
בשר ותפוחי אדמה נדחפו בקלות,
ואפילו קדרה טעימה התבשלה לה בפשטות.
אך את הרגשות והמחשבות, הנפש והנשמה,
אי אפשר היה להוסיף לתוכה.

לקחתי עולם ומלואו.
ואף על פי גודלו, עדיין לא היה ניתן בהכל למלאו.
כי הרי, מה לגבי,
הירח והכוכבים, או אולי עולמות אחרים?

הכל היה כבר חסר תיקווה,
מי יכיל אותו ויביא לו גאולה?
זה "הכל או כלום" נהג להגיד,
ובכך, בעצם, ניבא את העתיד.

כמובן! חשב,
ישנו רק דבר אחד שיוכל להכיל אותו עכשיו.
שום דבר הנכתב, שום דבר הרואה הוא בעיניו -
אין סוף על גבי אין סוף עצום,
שבו כלום הוא הכל,
והכל בו - כלום!