היום אני לוקחת אותך, מספיק עם ההתחמקויות.
- היום? אני ממש חולה...
- לא נורא, היום אני לוקחת אותך חולה, זהו. החלטתי. לא יעזור
לך כלום.
נלקחתי.
עטופת גלי חום סהרוריים, מונעת, טלטלת הרכב מנעימה לי את הכובד
הפנימי מצד לצד, משעינה ראש לאחור ברפיון, יורד גשם, אשלייה של
חורף, פיל קולינס שר שיר שמזכיר רגע מחרמן במיוחד מסרט - מסוג
הרגעים האלה שנדמה לי לעיתים שרק אני זוכרת - ועכשיו, בין
המעלה ה38 ל39, הסצינה כאילו מתרחשת פה לידי, רבקה דה מורניי
וטום קרוז מתחרמנים ברכבת שועטת למול עיני הומלס פעור פה,
הווליום מוטרף .
I can feel it coming in the air tonight
ואני נזכרת, נהנית מהקרבה שהשיר מנעים לי עם הזיכרון, מחום
הגוף שפתאום לא מעיק, מההחלטה להסחף עם ההפתעה.
נוסעות לכיוון יפו, רחובות רטובים, אישונים מורחים את האורות
לכתמי צבע, "בואי נעצור לשתות משהו לפני" מבקשת, ליד השעון יש
בית קפה קטן, מבקשת ממנו תה חזק ומתוק, אומר אוסיף לך ברשותך
קצת ברנדי בפנים... משקה מתוק לאמיצות... כנראה נראיתי תמוהה
ואמיצה במיוחד, והיא אומרת - בשבילי קפה קטן וחזק, בלי תוספת
אומץ בבקשה, אני נוהגת... אני לוגמת - טעים האומץ... תמיד.
לאומץ יש טעם של עוד... נכנסות חזרה לאוטו שחיכה בדבל, קרוב,
תיכף אנחנו מגיעות היא אומרת, ואני, מחייכת, חיוך מבוייש
ומצפה, בא לי כבר להגיע, לא ממש יודעת לאן... יהיה לי כיף?
שואלת אותה... .בטח שיהיה לך כיף נשמה אהובה שלי, רק כיף יהיה
לך...
כמה סיבובים עתיקים בפנים, והגענו לבית משונה עם כניסה קטנה
ומזמינה, חושך מוחלט מסביב, אורות קטנטנים ורדודים מזמינים
אותנו ללכת עם השביל לכניסה מוקשתת, נכנסות, מוסיקה הודית
מתנגנת, סיטאר, ריח קטורת עולה, שחרחורת עגלגלה ונעימה מקדמת
את פניי, חיכינו לך...אומרת... בואי... קיבלנו הוראה ברורה
לפנק אותך טוב...  "אני קצת מסטולה מחיידקים ואומץ "- מציינת
בפניה... קצת מסטולה זו התחלה לא רעה... היא מציינת... או
שלא... ואני סתם חושבת את זה בליבי... היא, בכל מקרה, חולצת את
כפכפי... מובילה אותי לחדר שהחל מדקות אלה יהפוך למקדש הקטן
שמטרתו להעצים את חושי בשעתיים וחצי הבאות... "אוהבת שמן"? -
"אוהבת הכל" עונה... "אוהבת כל מה שנעים, ואומרת מה שלא"...
"מצויין... גבר או אישה"? היא שואלת...  "אישה" - אני
עונה..."אבל עם כוח בידיים"... נלקחת למקלחת זרמים חמה...
"כשתצאי, מירב תחכה לך בחדר" קחי את הזמן... טמפרטורת המים
כוונה מראש. חמים. נכנסת מבלי לגעת בווסת, מתמסרת לחוויה כמו
שהיא צריכה להיות, מבלי לשפץ או להתאים, הזרמים, מרססים את כל
הצ'אקרות בנגיעות חודרות, מעוררים את הרדומות, משייפים את
הפעילות, מביאים את כל הגוף לסף עוררות זהה, מרטיבה שוב ושוב
את הפנים במים הרותחים, נותנת לזרם להציף את הנשימה, לחמם את
כל הפינות הקטנות, הנחבאות, אלו שמתחמקות ממגע היומיום...
ובסוף... שטיפה אחת קפואה, לכל האורך, כזו שמעוררת מינית את כל
האיברים ששקעו בתרדמה פינוקית...סתם כי הייתי חייבת ואני כל כך
אוהבת... יוצאת. חלוק טורקיז רך מחכה לי, מתעטפת, מירב מחכה...
מרצפות סומסום יפהפיות, קירות מעוטרים, נרות, שמן חם ממתין,
הסיטאר...צמרמורת קטנה, תזכורת מהגוף שהוא לא הגיע בריא..."אני
קצת משופעת" - אומרת לה..."אז הרבה פינוק, ואולי בעצם פחות כוח
בבקשה"."מה שתבקשי, תקבלי"...פוטון על הרצפה, "שיכבי על
הגב...נתחיל..."
שוכבת, מרכז הגוף מכוסה חלקית, עיניים עצומות, האומץ ומעלת
הצלסיוס הנוספת נותנים את אותותיהם, הגוף מונח והנשמה 10 סמ
מעליו, מתכון בטוח להנאה... .צליל שמן ניסוך, תחושת חמימה
מכפות הרגליים... ליטוף, עיסוי, נמשח לכל אורך הרגל, כיסוי
הגוף מוסט, ובתנועות ארוכות לכל אורך הגוף, מכפות הרגליים ועד
לקודקוד אני נמשחת כולי בשמן מבושם בעדינות פרפרית, עם עוצמה
נחבאת, לחיצות עדינות במקומות בלתי מסומנים, עד לעין השלישית,
שם מתנקז מרכז הנעם שלי, ליבו של הרגע, ובתנועות סיבוביות,
מתפרש חזרה לכל הגוף סביבו... כך, בין דימדומי ההנאה שלי
לפרפורי הגוף, נמשכה החוויה... מותניים - "עכשיו תסתובבי,
בעדינות"- גב תחתון, שיפולי עכוז... נעים... אחורי
הברכיים...לכל האורך, תנועות ארוכות...
משכרות...טוטאליות...מחשבות אסורות, או מותרות, לא בטוחה, מה
שבטוח מחשבות שלי, אלו שאני מרשה לעצמי, של הנאות פרטיות,
רצויות, הנאות שהגוף לא חושש לבקש, לפנטז, לשאוף להגשים,
לממש...זמן זולג באיטיות, מתמזג עם הלילה, מסיימים..."תישארי
לשכב עד מתי שיבוא לך" מירב אומרת ומוסיפה, "יש לך עור שהנעים
לי" תודה, לוחשת בקול מחורמן וכל כך כל כך מבויש, ונשארת לשכב
על הבטן עוד זמן לא ידוע... חושבת קצת על מה רוצה עכשיו באמת,
איפה ואיך, מחשבות זדון, מחשבות רומנטיות... מסתובבת לצד לכמה
נשימות איזון... מתיישבת מזרחית לסידור באלאנס רגשי-פיסי אחרון
וקמה.
יוצאת לחלל כניסה, מעין סלון אינטימי עם שולחנות קטנים, פופים
וכורסאות, היא מחכה לי שם, הדואגת לי, בחיוך אוהב ומבין - "איך
היה"? "מממממממממ" זה כל מה שאני מצליחה להוציא מעצמי כרגע...
לפני שאני נוחתת עם החלוק על הפוף.
"היה מממממ גדול ונעים" אומרת, יושבת-שוכבת עוד כמה דקות
ממוסטלת ושקטה...שותה תה צמחים שחלטו במקום, ריח של יפו מעורב
בריח הקטורת, פתאום שמה לב... .אוהבת את הריח של יפו... אוהבת
ריחות של מקומות... סימנים של חיים...
"עכשיו, אני רוצה הביתה למיטה... ככה...בלי לנוע יותר מדי בין
לבין"...- "עכשיו תקבלי מה שאת רוצה" - היא עונה...
"יומולדת שמח" היא אומרת ואני, מחייכת בביישנות המשונה והבלתי
נשלטת הזו ועונה לה - "תודה אהובה שלי, היה לי כיף גדול".