ראיתי את האורות בעיניהם רקדו הם לצלילי החופש הנצחי
שמעתי את הגשם מלטף את האספלט חשבתי על עצמי.
במאפרה הסיגריה דועכת, השמש משתקפת באגם,
ראיתי איך כולם שתו את חייהם לרוויה והתחשק לי גם.
הייתי גאה, הייתי מושפלת, הייתי רוב הזמן לחוצה ומבוהלת.
הייתי בוגרת, הייתי חזקה הייתי לפעמים מסמיקה.
איך פעם היה ככה, והיום זה אחרת, איך אתמול חיכיתי להיום...
ופעם גם אמרתי שאני לא מוותרת על אף חלום.
האם אני אצליח להמריא לשמיים או שמה אפחד מגבהים?
זוחלת על הקרקע בינתיים, מקווה לשרוד עד הצהריים יחד עם שאר
התולעים.
אבל האמת היא שלפעמים אני זוהרת, כובשת ונכנסת ללב
והנה רואה עוד שנה עוברת וזה עדיין דפוק וקצת כואב.
אולי תיפתח איזו דלת שדרכה אראה את האור ואז אפסיק לזיין את
המוח לעולם חירש ושחור.
ואולי אמצא לי קצת כוח באיזה סם חדש של הזיות...
ואולי ארגיש בנוח להתחיל לחיות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.