אפר העיניים עוצר
לחוש בצל החולף מלמעלה
שבילים חסויים לה, להכרה
שאריות דובים ביער.
שירת הכוכבים עוטפת מילים
בלהבות כחלחלות ירוקות
צוהר השמים משחיר אילנות
האדמה שומרת על חום הגוף.
האהבה, שאלת המפתח של כול הזמנים
לא גדלה כך סתם על עצים
אלה מגדירה את קיומם הארצי
אני לא הכנס כאן לסמנטיקה.
בסוף חוזרת ההתחלה
מבראשית היו הדברים לטוטפות
כגבישי גורל חסונים
אני בוחר את האבנים שלי בקפידה.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.