למען אותם שלא ראו את הנולד, אצבע את עולמכם בסגול.
לכבוד רבבות של פרצופים, שאינם מפסיקים לשחק.
כעת אני יושב על גג העולם ולועג, שוכב על מיטה של כוכבים
וכועס.
לכבוד אותן דמעות מתוקות שזכו ליפול מעיניים רעות,
אתכם אציל בריקוד ובמחול, כשם שאנוכי יצר הכל כמעט יכול .

אתחפש לי לסערה או רוח, ארקיד את לבכם לי למצב נינוח.
אצחקק איתכם אם לא בפניכם, כי דומני שעפר וריק אתם.
למען יראו וייראו,למען אותם שעוד לא באו, קורא אנוכי בשמכם!
סובו סובו עמדו לצידי, נומו תנומה עם חיוך תמידי,
היו לי לשובע על גבי צלחתי.

כעת פועם לבכם בחוזקה, שעת האכילה החלה בשירתה.
סעודת נשרים חקוקה בצרחת המתים, האם אותי כבר אינכם משבחים.
כשירת עוף השמיים תזמרו את שמי, תהללו את עצם קיומי.
היו לי כלי היו לי עמודי תווך, היו לילדי היו שורש עורקיי,
דרככם אצמח לאוויר העולם, עולם של סדר חדש.

בואו אלי ילדי האור, קירבו אל הצל, תנו לחושך לחבק אתכם!
קירבו באמונה ללא ספקות, אמונה עיוורת .
עזבו את שהזיתם כי בכוחי סבל ומכאוב להעניק.
פיצחו בקול תרועת העורבים, כי לכם בניי ייחלתי רק טוב .

למה סיבבתם את חולות הזמן, את עתידכם רציתם להפוך עבר.

סובו אל השקט הרועם, השקיטו אל הצל הכל כעת יכול, וראו מה
טוב.
מקהלות יזמרו יום חדש זה, שדים בעטרת בתולות יפתו נשמתכם.
מייסרו נפשכם אליי בחדווה, מסרו צלכם אליי ילדיי.
כן אסלח לכל אשר ליבו טהור, כן אמחל לכל אוהבי התהום.
כי אנוכי יצר כבר הכל יכול!