את,
שסרחת,
לגברי אסורים את שייכת.
טובלת חותם מצפונך
בחטאי גורלם.
ואין בך כלום
רגש
כלום
נפש
כלום
דעת,
רוצה את לגעת,
ליפול בגללם.
מותר צדיקה על נואפת,
את שברייך אוספת,
מנקה את הדם.
היא לעולם לא תדע
את סוד הבגידה,
את טבעו של אדם.
את,
לא תזכי,
לא מגיע,
אשפתות יהוו מנת-חלקך.
כך ייעשה לנותנת,
את ליבה שהוא אבן
אף לא חום ירכך.
מותי,
קנאה,
הסירו,
שמיים,
תוגות מחשקיי הרשעים.
הנני אחת,
והם הלא שניים.
אבוי לכאלו חיים.

אבוי
לכאלו
חיים.