איך מרגיש אדם שמת?
לא בהכרח ברגע המוות עצמו... אולי הרבה לפניו
ברגע שהוא מבין, שיגיע רגע בו העולם יהיה בלעדיו.
הרגע המסוים שהוא חשב שבחיים לא יקרה, בדיוק כמו כל בנאדם
אחר.
וכשהוא חושב על חייו...

איך הוא מרגיש... כועס?
על האנשים שגרמו לזה, על האנשים סביבו שלא הצליחו למנוע את זה
על שנכנס לסיטואציה מסוימת
על שלא הצליח למנוע מדבר אחד, לקרות אחרת.

איך הוא מרגיש... עצוב?
על כל הדברים שרצה לעשות ולא הספיק, על מי שיחיה בלעדיו
על עוד משהו שרצה להשיג, על עוד מישהו שרצה להיות

איך הוא מרגיש... סקרן?
על איך יהיה בעולם הבא, על האם יש אחד בכלל
מה יקרה לאחרים ואיך יזכרו אותו

ואיך הוא מרגיש... מאושר?
כשהוא מבין שמתישהו, הרגע הזה אמור לקרות
עם הידיעה, שהספיק מה שיכל עם הזמן שניתן לו
עם המחשבה, על כל הרגעים שכן היו לו.

על כל רגע של אהבה שקיבל בחייו, על כל רגע של אושר,
על כל חיוך שהיה לו, על כל חיוך שגרם
על האפשרות שהוא יימנע ממישהו אחר למות

איך הוא מרגיש... כשהוא מבין שבחיים החולפים לא היה רגע של
בזבוז.
שמכל דבר הוא למד משהו, חווה משהו.

איך הוא מרגיש... כשהוא מקבל שלווה מהבלתי נמנע.
כשהוא מקבל את המחשבה, שלא צריך למנוע
שהוא מוצא את עצמו, כשהוא כבר לא מפחד.