New Stage - Go To Main Page


כארז הלבנון - מוקדש לחייל דוכיפת, ארז עידן
ולמשפחתו - בגירה, עמי, תומר ועמרי.

"ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע
אשר-שם ציפורים יקננו חסידה ברושים ביתה..." (תהילים ק"ד)



לשאת בכאב,
נתח אחד
יכול ויקל
ולו במעט.
המשא כה כבד
כתפי אב, אם,
לשאת זכרונך
בחלק זעיר.
אח ועוד אח
בכורכם הצעיר,
לבו השאיר
משמרת בידכם.
עיניו שלהבת
רוחו לא תיפול,
תעמוד ניצבת,
כארז הלבנון.


21.5.2005



לאתר של ארז:
http://erez-idan.co.il/

דף יזכור באתר ההנצחה של משרד הבטחון:
http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=516956





הניצול    

מוקדש לאלברט ניווירט בן משה ומלכה פייט
מ-Nowy Targ, Poland



לרגע שרדתי, עמדתי,
מול הרשע, הזוועות,
כך היה נדמה
בחלוף שנים רבות.
פנים אל פנים,
ראיתיו מזווית עיני-
פני יצור מתועב,
אך לא הישרתי מבטי,
רק חלפתי על פניו.
המשכתי דרכי לסלול,
אחי ואני לימין,
אבי, מולידי, לשמאל.
מה כואבת הפרידה
מבלי לומר שלום?
סימני גלדי הנפש
הכאיבו אף היום.
אך אני צעדתי עוד,
בצעדיי אל אופק
אכזר ומר גורל,
צעדה של סוף.
"הנה, אחי, השתדל
אנא, החזק מעמד
צעד עימי עוד מעט,
יום השחרור קרוב,
הרי אתה הוא לי
כל אשר נותר..."
לפתע, קול ירי נשמע
והוא, דם מדמי,
שותת דם מאחור,
צנח על פני האדמה.
אז ליבי נשבר,
ראשי לא היסבתי
ובו ברגע
כל חפצי - לחדול.
אך יצר החיים
הקימני על רגליי
ובהחלטיות ציווה:
"חייב אתה לחיות !!! "
"אך מה הטעם בחיי?"
הקשיתי בפני היצר
"המוות עוד אורב,
וביום מן הימים, יגיע..."
והוא, עיקש, השיב:
"אתה עוד תראה..."
ובבוא יום השחרור,
בתום המלחמה ההיא,
גבר שוב יצר החיים.
שנה אחר שנה,
שבעים, שמונים, תשעים
חיים מלאים, ארוכים.
אך ידעתי, הוא, המוות
לא פסק לארוב,
ממתין לשעת הכושר,
עוד נשמה לחטוף.
ובלילה קייצי אחד
ברביעי ליולי, 2016
ניו-יורק סיטי, USA
לקול המון חוגג,
ביום העצמאות,
חדלתי אף אני להיות.

נכתב היום, 9.7.2016.


מוקדש לבן דוד של אימי, אלברט פייט ניווירט, אזרח ארה"ב,
האחרון מבני דור השואה של משפחתנו, שהלך לעולמו בשיבה טובה
בגיל 92 ביום העצמאות של ארה"ב, ב-4.7.16. אלברט שרד את השואה,
לאחר שעמד פנים מול פנים מול הצורר הגרמני, מנגלה, ימ"ש וזכרו,
ולאחר שאיבד את הוריו מלכה ומשה בשואה, ואת אחיו פסח ב"צעדת
המוות". יהי זכרם וזכרה של אחותם פרידה, ברוך!



לכבוד חמדת לבבי, ויקטוריה כהן - שכנתי היקרה שהלכה היום לבית
עולמה.
       
היום, כ"ח באלול, התשע"ז - 19.9.2017, בדיוק בסיום השנה
הנוכחית וקצת לפני כניסת השנה החדשה, הלכה לעולמה שכנה ותיקה
ויקרה מרח' האשל 4, ויקטוריה כהן, בגיל 87. אישה דתית, והיא
כאילו השלימה את שנתה האחרונה בינינו. זאת אישה שבאמת אהבתי.
מלאת חיים, ילידת ירושלים ממוצא ספרדי. בכל פעם שביקרתי בדרך
לסופר בקניון, הייתי נותנת צעקה: "ויקטוריהההה..." והיא הייתה
מייד יוצאת. "הכל בסדר ויקטוריה?" - הייתי שואלת. "כן, השבח
לאל, ברוך השם". ויקטוריה הייתה בת 87 אבל הייתה מלאת חיים.
השתתפה בטיולים, טיפסה על הרים בברצלונה בטיולים מאורגנים,
השתתפה בטיול מאורגן באונייה ליוון או קפריסין, לא זכור לי
בדיוק, עם שמעון פרנס. ישבה לספר לי במשך שעה שלמה איך היא
רקדה בטיול באונייה עם שמעון פרנס. ביקרה תמיד בהיכל התרבות של
רמת-יוסף במופעי בידור והצגות. אין על האישה הזאת. תמיד
חיבוקים, נשיקות וברכות, ממש כאילו הוציאו אותה היישר מההצגה
"בוסתן ספרדי". ועכשיו השכנה הזאת, שהיא הייתה כאן מאז הקמת
הבניין של רח' האשל 4, תחסר לי מאוד. מחר, ערב ראש השנה, לא
נזכה לראותה לבושה לבן הולכת לבית הכנסת הספרדי כמדי שנה. יהי
זכרה ברוך. "לכבוד חמדת לבבי, אליהו הנביא"..."אדיו קרידה..."
אישה יקרה. מקדישה לה שירים מההצגה "בוסתן ספרדי".


https://www.youtube.com/watch?v=w1pQ3b5GK3Q

נכתב היום, 19.9.2017





היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 16/2/10 14:10
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לילית לוי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה