זיעה קרה ניגרת על פניו,
אין ולו ניצוץ קטן להאיר עיניו,
דממה.
גם הוא איבד אורו כמותם, אך אותם קברו עוד בילדותם,
העלטה חורצת, עמוק בבשרו,
לא ייתם מסעו עד שישיב אורו,
חשיכה.
אף איש ואף אל לא ייתן לו כוח, אך בלי אורו לא יימצא מנוח,
המסע נמשך בנחישות קרירה,
להדליק את האור בקצה המנהרה,
תקווה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|