כבר חודש שלם שאני מתחמקת מלכתוב לך את המכתב הזה. חודש שלם
שכל דקה בו עוברת כמו נצח. אני מרגישה שאם אני אשמור את זה עוד
רגע אחד בתוכי אני אתפוצץ. אז זהו, רגע האמת הגיע.

כבר כמה שנים אנחנו באותה "חבורה" ובאופן מוזר אף פעם לא
התחברנו. מקסימום החלפנו חיוך של נימוס ו "היי, מה קורה?".
רצה הגורל ולפני שנה וקצת, כשיצאנו לכבוד היומולדת של דנה
התיישבת לידי בשולחן. אני לא חושבת שאני צריכה לספר לך איך
העניינים התגלגלו משם. בכל יום שעבר נפעמתי מחדש מכך שנוצרנו
בדיוק מאותו החומר. כל יום מחדש הלב שלי התחזק מרב תחושת
ההזדהות. תחושה שנתנה משמעות מחודשת לקיומי.
מעולם לא האמנתי שאחווה כזאת ידידות עמוקה ואמיתית. אמיתית
יותר מכל דבר שהכרתי. הקרבה בינינו רק הלכה והתעצמה ואפילו
התחלנו לישון יחד. לקום בבוקר לתיכון הפך לדבר נפלא רק בגלל
שהתעוררתי לצידך. כל כך אהבתי להירדם לצלילי קולך המלטף,
המלווה בנגינתך המופלאה. כל מיתר שפרטת עליו הדהד לתוכי אהבה.
הרגשתי ששום דבר לא יכול לקרות לי, ביטחון מוחלט. כל כאב שלי
התמוסס בדמעות לתוך החיבוק האינסופי שלך.
אני זוכרת שאמרת לי שאנחנו שתי נשמות אבודות שעוזרות זו לזו
להתקיים בעולם האכזר.
אושר מתוך כאב.
אושר שהתעצם מיום ליום עד לאותו רגע מקולל לפני חודש.

זה קרה כשיצאנו לבר ההוא לכבוד היומולדת של דנה, כאילו התאריך
הזה חייב לכלול בתוכו אירוע שישנה את חיי.
הערב היה מצחיק ומהנה, והרגשתי יותר מתמיד הערכה והודיה על
החברים הנפלאים שמקיפים אותי, ובמיוחד על החברות בינינו. בין
חיוך לחיוך, לפתע סיננת בנונשלנטיות "הייתי עושה אותך". צחקקת
ועשית לי מבט של `סתם-בצחוק`.
הרגשתי שהלב שלי נופל במהירות של 1000 קמ"ש עד לקצה השני של
כדור הארץ.
איך לכל הרוחות הצלחתי להסתיר זאת מעצמי?! איך לא הבנתי עד
עכשיו שאני מאוהבת בך? מאוהבת נואשות בצורה שאפילו לא העיזו
לחשוב עליה בסרטים הכי קיצ`יים של הוליווד.
תוך שנייה, הראש שלי התפוצץ באלפי מחשבות. וכל מחשבה ניסיתי
(ללא הצלחה) להשקיט בעוד משקה.
כשהקאתי בשירותים ביקשתי להקיא החוצה את האהבה שלי אליך.
שטפת את פניי ועטפת אותי בחיבוק חזק. הסתכלת עמוק בעיני ושנאתי
אותך. שנאתי אותך על כך שאני כלכך אוהבת אותך.
דמעות החלו לזלוג על לחיי, וניגבת כל אחת מחדש. כל אחת מהאלף.


כבר חודש שלם שאני מנסה בכל כוחי לתכנת את עצמי שלא לאהוב
אותך. כל חיבוק שלך שורף אותי, כל חיוך שלך עוצר את נשימתי, כל
משפט שלך מפסיק את פעימות ליבי. האהבה שפעם גרמה לי לעוף, היום
מאיימת לרסק אותי למוות. אני לא יכולה יותר, לא יכולה יותר!
אני יודעת שזה בחיים לא ילך בינינו אז אני אפילו לא מרשה לעצמי
להיסחף לפנטזיות מטופשות.
לנתק איתך את הקשר הולך להיות הדבר הכי כואב שיהיה לי בחיים.
אבל אני יודעת שזה בלתי נמנע.

רציתי לומר לך תודה. תודה שגרמת לי לדעת ולהרגיש בכל רמ"ח
אבריי מהי אהבה. מעולם לא אהבתי מישהו כמו שאהבתי אותך, ואני
מתפללת שעוד אוהב. וכאן חברתי היקרה, אני מסיימת את דברי.

הלוואי שהדברים היו אחרת.