לקחתי שאיפה ארוכה מהנרגילה ונשפתי באיטיות על פניו. אכלנו בן
אנד ג`ריס ולצד הקופסא חיכו לנו שני בקבוקי גולדסטאר (שלוש
נקודות לזכותו).
ניסינו לדבר קצת ולא ממש הלך, אז ראינו תכניות מטופשות
בטלוויזיה תוך כדי ששכבנו על הספה מכורבלים כשהוא עושה לי
נעימי לאורך היד. הרגשתי שהחלל קצת מתמלא, וניסיתי להתעלם
מהמודעות שלי לאשליית הזוגיות הזאת שיצרתי לעצמי כבר בדייט
השני.
שוב ניסינו לדבר, הפעם השיחה זרמה מעט יותר. בשלב מסוים ויתרנו
ופשוט התמקדנו בלהסתכל אחד לשנייה בעיניים ובלהתנשק מדי פעם.
עוד שאיפה.
הרגשתי שיחד עם העשן אני נושפת עליו את כל המיניות שלי. ראיתי
בעיניים שלו בדיוק מה הוא חושב. לבשתי את הארשת הקבועה, מסתכלת
בעיניו במבט החודר שלי. משתעשעת עם עצמי במחשבות לא קשורות
בעליל, בידיעה שהוא בטוח שכרגע אנחנו חולקים את אותן מחשבות,
אותם יצרים, למרות שהייתי עסוקה בתוך עצמי הרגשתי שהוא מתחיל
להתחמם. הוא התקרב אליי ולחש "אני רוצה לעשות איתך אהבה".
רתיעה קלה התפשטה בגופי והתחלפה במהרה בצחוק הכי אמיתי שיצא לי
כל הערב.
זה אמור לעשות לי את זה? אמרת את מילת ה-א`? הו כן, קח אותי
עכשיו! "מה את צוחקת?" (מבט נעלב). "אתה לא רוצה לעשות איתי
אהבה, אתה רוצה לזיין אותי". חיוך התפרש על פניו "נכון, אני
רוצה לקרוע לך את הצורה!" אמר לי כמעט בנשיכה בזמן שתפס
במותניי והושיב אותי מעליו. טוב, נו, חשבתי לעצמי. לפחות אמלא
את החלל לזמן מה (בתקווה שכישוריו במיטה יותר טובים מכישורי
השיחה שלו).
לא עברו חמש דקות וכבר היינו ערומים במיטה שלו. לא אפרט יותר
מזה על האקט כי היה מלהיב בערך כמו כריך הטונה שאכלתי כמה שעות
לפניכן (לא מתה על טונה, אגב).
כשגמרנו (או לפחות חצי מאיתנו) הוא נתן לי חיבוק לא אמיתי והלך
שוב אל עבר הספה, מדליק עוד ראש. "בואי, רוצה לראות טלוויזיה?"
ישבנו ערומים על הספה, לרגע היה משהו נחמד בפשטות הזאת.
כשסיימתי את קופסת הבן אנד ג`ריס (שכבר הייתה סוג של מילקשייק)
לא מצאתי עוד שום טעם להישאר אצלו בדירה. "זהו מאמי? כבר
הולכת?" שאל כשקמתי לעבר ערמת הבגדים שלי. חייכתי חיוך מתנצל,
נתתי לו נשיקה על הלחי ויצאתי.
כבר שהייתי בדרך אל המכונית הרגשתי שהחלל שוב ריק לגמרי. שיט,
זה מחזיק פחות מפעם לפעם החרא הזה. התנעתי את המכונית, שלוש
בלילה. התבאסתי על הארבעים דקות נסיעה שיש לי עכשיו. הפעלתי את
הרדיו והתחלתי לנסוע. כשעליתי על הכביש המהיר הגברתי את הרדיו
עוד ועוד יחד עם מהירות הנסיעה. מהר עד גבול הפחד שלי ורועש עד
גבול הכאב שלי. אני מתה על הנסיעות האלה. זה כאילו ככל שאתה
נוסע מהר יותר, והרדיו חזק יותר - המקום שנשאר למחשבות הולך
ופוחת.
כשנכנסתי לעיר שלי הנמכתי את הרדיו באופן אוטומטי, לא יודעת
למה. סוג של כבוד לא מוסבר, אני משערת. היו עוד שתי מכוניות
שנכנסו לפני לרחוב שלי, ועוד בחור שבדיוק חנה מול ביתי ויצא
מהמכונית. עושה לי טוב לראות סימני חיים בשעות האלה, אני
מרגישה כאילו אני חלק מהחבורה של "האנשים שחוזרים מאוחר
הביתה". אם אני במצב-רוח טוב אני גם ממציאה לעצמי סיפורים על
כל אחד. מי הוא, איפה הוא היה, עם מי, מהי טראומת הילדות שלו,
אבל הפעם לא היה לי חשק, אז חניתי וישר נכנסתי הביתה.
עליתי לחדרי ונכנסתי למיטה.

לא נרדמת, לא נרדמת, לא נרדמת...

טוב, אני אנגן קצת. התחלתי בשקט ולאט לאט נכנסתי לזה. מוציאה
את כל מה שיש לי על הגיטרה ונהנית מכל רגע.
פתאום קלטתי שאני באמצע הלילה ואני עלולה לזמן לי אמא נזעמת
לפתח החדר. ניגנתי שיר אחרון ונכנסתי שוב למיטה.

לא נרדמת, לא נרדמת, לא נרדמת...

לעזאזל.
ירדתי למטבח. מה בא לי? נכנסתי למחסן וחיפשתי יין. מצאתי לי
בקבוק יין אדום והחלטתי שהוא משובח. לקחתי כוס יין גדולה
מהארון של הכלים החשובים, וקופסת סיגריות ויצאתי למרפסת.
איך אני אוהבת לשבת במרפסת שלנו. אני חושבת שזה החלק האהוב
עליי בכל הבית (טוב נו, אחרי המטבח). מילאתי את הכוס עד
גדותיה. כמה יפה היין האדום, אני תמיד מרגישה יפה יותר כשאני
שותה אותו. לקחתי לגימה ראשונה, משאירה את היין כמה שיותר זמן
בתוך חלל הפה, שלא יהיה שום פסיק שלא ייהנה ממנו. הדלקתי
סיגריה ושאפתי אותה לתוכי, מדמיינת את העשן מסתלסל לו
באלגנטיות לתוך החלל שלי וממלא אותו.
אני לא כל-כך זוכרת אילו מחשבות עברו לי בראש, אבל אחרי שתיים
וחצי כוסות ושלוש סיגריות התחלתי לבכות.
בהתחלה סתם, ירדו להן מספר דמעות וליטפו את הלחיים שלי,
מזכירות שהן עוד פה בשבילי. לא יודעת מה היה באוויר (או שזה
סתם היה היין), אבל הרשתי לעצמי להתפרק כמו שלא בכיתי כבר...
אני לא זוכרת אפילו כמה זמן. בכיתי ובכיתי עד שהרגשתי שאם תרד
רק עוד דמעה אחת הראש שלי יתפוצץ.
הדלקתי עוד סיגריה והרגעתי את עצמי. נזכרתי באירועי הערב,
שיבחתי את עצמי על הכישרון המופלא שלי למצוא בחורים מוצלחים
וגיחכתי. גיחוך שהתפתח לצחקוק שהתפתח לצחוק מתגלגל (אני חייבת
לקנות עוד מהיין הזה).
הזמן עבר בלי שבכלל שמתי לב והשמש כבר התחילה לעלות. איזה
יופי! השלווה התפשטה בגופי כמו זרם חשמל עדין, מהמרכז עד כל
קצוות גופי. חייכתי חיוך של סיפוק ופתאום הבחנתי שלאט לאט, בלי
שהרגשתי, החלל שלי התחיל להתמלא מעצמו. תחושה של קבלה מילאה
אותי, ויחד איתה עייפות.
חזרתי לחדרי ונכנסתי למיטה. שכבתי על הצד וחיבקתי את שמיכת
הפוך שלי עם ידיי ורגליי. הרגשתי כאילו אני מחבקת את עצמי.
כשזרם התודעה שלי החל לעבור מנתיב הערות לנתיב השינה, לחשתי
לעצמי בשקט בשקט- "אני אוהבת אותך".

לילה טוב.