הרצפה התמלאה בשלולית לא ממש שקופה.
התכופפתי לנקות וגיליתי את עצמי
טיפה מאובקת, קצת משותקת, אבל זאת עדיין אני.
מפלצת של צבעים מלאה אותי וגרמה לי לרעוד
בשיא החום של אוגוסט
באה והולכת
אמיתית, אמיתית?
שואלת, לא רוצה להיות דו פרצופית
מההיא שכל כך מפחדת ממנה
שגרה בטירה הגבוהה, הדכאונית
כבר רגועה, לעיתים מוצפת ויש גאות
ואח"כ הכל מתייבש ומשאיר טעם מלוח וקצת מתוק
מודה המון, מתחזקת אפילו יותר ולא שוכחת
אל העתיד עדיין לא רוצה להביט, מעדיפה להסיט את הווילון
לפעמים מגיפה את התריסים, רוצה ללמוד לישון עם חיוך בכל לילה
ובשלוות נעורים נצחית
נגינת פסנתר מרגיעה אותי, סוחפת ומעירה אותי
נותנת לי מן ניעור נעים מן העולם שבו אני חיה
מרשה לעצמי לרחף לעוף במקומות ששייכים רק לי
יודעת שהדרך שלי נכונה, יודעת שהעקבים לא תמיד יציבים
אבל כבר יודעת שיש לי מעל תשע נשמות ותמיד אחרי נפילות אני
משפשפת את הברכיים, צוחקת וממשיכה ללכת בדרכי
כי זאת מי שאני, ילדה, נערה, אשה שעברה לא מעט בחיים שלה,
מתקרבת לגיל 23 יש כאלו שעשו יותר ממני עד היום ויש כאלו שלא,
אני זאת הקצב שלי, השעון שלי לא מתקתק כמו של כולם, טוב לי
עכשיו, נחתה עליי מוזה טובה וזה בסדר, הולכת לישון עם תפילה
קבועה ונר ליד המיטה ולא מפחדת מתמקדת בטוב...