רחוק מעבר לטווח הדמיון,
שוכב לי על עץ בשעה המיליון.
ברור שלמטה זקוקים לי לעיתים,
אך מגובה כזה נראים כסתם רהיטים.

מביט מלמעלה על קן הנמלים,
והדממה מאפשרת להמציא סיפורים.
הכל רק תזוזות ללא צעקות,
זה אולי חיבוקים או בעצם מכות.

אך לי לא אכפת כאן באוויר אלים,
שותה כוס מרה ושואב לבפנים.
מפתח בועה והילה יצירתית,
בעיות היום-יום רק פוגעות בתגלית.

עוברות השעות או אולי הימים,
עמודים מתווספים בזמנים הקסומים.
נעמד על קצה ומזנק בלי לחשוש,
כשנפתחות העיניים מרגיש רק כאב ראש.