דימיתי לי קבצן לעץ עתיק

עננים מעל השמיים קודרים
ספסל בודד עומד מיותם
מרצפות סדוקות צבען לא נראה
עטויות שאריות היום

רוח קרירה מנשבת
הודפת עלים של שלכת
עץ חולה ערום מאדוותו
ניצב לו בצד

מביט תמהה אל גינת השכן
ירוקה פורחת כולה אביב
מביט ותוהה האם כה בודד???
האם בקרן זוית ניצב?

כל ימיו עמד העץ בודד בפינה
ימים חלפו ארועים עברו
דמעות גם חיוכים חוו למרגלותיו
כל יום שחלף העיב
אור השמש מעליו..

קליפתו הרעועה קרעים קרעים
חקקו בו שמות של נערים מאוהבים
פצעו נשמתו הרכה
קרעו ענפיו לשם הלצה

בדד עומד לו בקרן זוית
צופה בעולם החולף לנגד עיניו
שוקע בכאב דמי ימיו..

תוהה האם חלפו ימיו ריקם
היתכן שחלפו ואינם?
כה מותש הוא העבות גזע
כבדים ענפיו נטולי האדוה

צפורים את משכנן הרחיקו
אינן מוגנות בינות לבדיו
בודד הוא בעליבותו

מצפה לימים טובים יותר
מוחה דמעה דלוחה משהו
צופה חסר אונים בעולם
השועט בחדווה לנגד עיניו

סואן ובוער העולם
רועש וגועש אינו מתפנה
לחמלה על העץ שבקרן הזוית

משפיל מבטו נעצב ללבו
זוכר את ימי הזוהר שלו
בם כל עובר ושב חסו לצלו
קרוביו חפצו ביקרו

נטוש עד אימה הוא העץ
רק עזובה מסביב למעמדו הרעוע
שחוק ילדים נעלם מסביבתו

כעץ כן הוא הסב
על העתון ישב ללא חמלה
ללא עדנה

הקבצן שבקרן זוית זה שבפינה...