אנוק קורן / ירח כסוף |
אל הכוכבים, בייאוש. אני רוצה לכעוס אבל שאבו לי את הכוחות,
מצצו לי את המחשבות והרגשות. מתבוננת בכוכבים וחושבת
מי אני מביניהם?
איזו זכות יש לי לדבר.
רק גוף חלול עם נשמה טהורה חלקית, מיוסרת.
דמעה בודדה, נוצצת באור הירח, גדלה ונחה על הלחי.
כדור זוהר ובוהק עולה בגרוני, כסוף.
אצבע ארוכה עם ציפורן, דוקרת אותה בחזרה למטה.
נשמתי חפצה לצאת,
אך אין לי אישור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|