אם תשאלו אותה מה שלומה, היא תענה לכם שהיא נמצאת בתהליך. איזה
תהליך? מה התהליך? איך נוסעים לבאר-שבע? לא תוציאו ממנה מילה.
אבל רואים לה בעיניים שהיא שמה, הכי עמוק שאפשר. לפני שהיא
היתה בתהליך, היא היתה מספרת כמו כולם שלפעמים בסדר לה, או
טוב, ובשיא פנטסטי, פשוט מרגישה מצוין. בכדי להגיע למצב צבירה
של תהליך היא החלה בחיפוש עצמי. ביקרה אצל פסיכולוגים, ישבה
שעות על גבי שעות על הספה, שחזרה את הכול: מהטבור, דרך האהבה
הראשונה, עד יחסים זוגיים ומשפחה. כלום לא עבד, היא הרגישה שזה
לא זה, שהיא לא באמת מתקדמת. משם היא עברה לקוראות בכף היד
שניבאו לה עתידות, הבטיחו לה הרים, תהפוכות, מזל. באמצע פתחו
חסימות, שינו לה צ'אקרות, שמות, קראו לה בכוכבים, בתאריכים,
מרחו אותה בשום, ושום דבר לא השתנה. אחר כך היא חזרה בתשובה
וניסתה לדבר עם אלוהים דרך פתק וקיר, ישנה לילות בקברי צדיקים,
שתתה בקבוקים, קראה תהילים, ושנייה - ממש שנייה - לפני שראתה
את האור, ויהי חושך. בסוף מישהו שסתם עבר לידה ממש במקרה ראה
אותה ככה, לבושה בשחור ועיניה עצובות, ונתן לה טלפון של אחת
צדיקה אמיתית, ובציטוט: "לא איזה מתבלבלת מהרחוב". כשהם נפגשו
היא כבר חשה במשהו שונה, היא לא ידעה להגיד מה, אבל לראשונה
הרגישה שהדבר הזה שהיא רוצה, קיים וקרוב. הצדיקה, אחרי כמה
לחיצות על הראש, תיקשור חוץ גופי, זום זום זום ושאלות כלליות
בניחוח של גלגולים, אמרה לה את מה שהיא מספרת עכשיו לכולם.
שהיא בתהליך. מה התהליך? איזה תהליך? איפה החללית? תשאלו את
הצדיקה, תצמידו לה אקדח לראש, ולא תוציאו ממנה דבר...