|
כשעצובים הם לא מפנים את מבטם
כל עוד צחוקך לא תם
עם שמש בריסים ובוק בפלאפון
את תכשפי אותם
עם אש על הפנים וגם עם מיקרופון
את תכשפי אותם
אל תעבירי מן הקן יונים
שלא למדו לצחוק
אל תיכנעי לזבל הקניונים
אל תברחי רחוק
אל תאמיני לבוני הבניינים
אל תברחי רחוק
כשאנשים אז את שירם קורעים
הלילה שוב שלם
אבל לנשמה אין רמקולים
שקטה היא תעלם
וכמה כוח יש רק בשלוש מילים
שלא רוצות להיאמר
וגם אני שוב לא אפנה את מבטי
כל עוד צחוקך לא תם
עם שמש בריסים ובוק בפלאפון
את תכשפי אותם
עם אש על הפנים וכן, עם מיקרופון
את תכשפי אותם
("תן לעולם את מיטבך, ויתכן כי זה לא יספיק אף פעם. תן לעולם
את מיטבך בכל זאת"). |
|
|
-התשמע קולי,
רחוקי שלי?
-יופי, עוד
בדיחת אילן
רמון? נו מה
הפעם? על השיר
שהוא בחר?
חולניים כולכם!
דוגי, שבעצם
אוהב בדיחות
שואה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.