אמצע הלילה, אתה קם מהמיטה, מתיישב, מסתכל על השעון - שלוש
לפנות בוקר.
העיניים מלאות נימים אדומים קטנים שמתפתלים כמו נחשים. אתה
רוצה לעצום אותן וללכת לישון אבל המוח ממשיך לדהור, כמו מכונית
שהלכו לה הבלמים.
אתה ניגש לחלון, מדליק סיגריה, נותן לעשן לחדור אל הריאות -
כן, כך טוב יותר, אתה מוציא החוצה - הרבה יותר טוב.
החשיבה מתבהרת. אתה חושב על השנים האחרונות. כל כך הרבה השתנה,
אתה השתנית. למי הפכת להיות, לעזאזל. ולמה הפאקינג ריקנות הזאת
עכשיו שממלאת אותך, איפה התחושות שבערו בך קודם, אז בתקופה
שידעת מה חשוב ומה לא.
אתה מתנער, מוציא את כל המחשבות המטומטמות האלה מהראש שלך.
מתלבש, שם עליך את המעיל, את הנעליים, דוחף את חפיסת הסיגריות
לכיס הקדמי של הג'ינס, מפתחות לאחורי, אין מה לקחת פלאפון. מי
כבר יתקשר אליך עכשיו.
אתה יורד במדרגות, הולך ברחובות לכיוון הים. הכול ריק כמעט,
אולי מונית לילית שחולפת לידך. אתה רואה כמה תיכוניסטים
שיכורים, מטומטמים. אחד מהם מקיא את הנשמה באמצע המדרכה. לפחות
היה עושה את זה בשיחים, אתה חושב לעצמך, וממשיך הלאה.
שומע סוף סוף את אנחות הגלים המהפנטות. אתה קרוב. יורד למטה אל
החול הקר. מוריד את הנעליים, את הגרביים, דורך על החול ומרגיש
את הקור מדגדג את כפות הרגליים. אתה ממשיך קדימה, משנה את
כיוון ההליכה ככה שתלך לאורך קו החוף, מרגיש איך הגלים שוטפים
לך את הרגליים.
הקור חודר, כבר לא קיץ, למים יש תחושה של משהו כמו אלף מחטים
קטנות שננעצות בבשר. לא אכפת לך. אתה ממשיך עד שנמאס לך ומתרחק
קצת מהמים. נשכב על החול ומסתכל למעלה. אתה מזהה את הדובה
הגדולה, אולי עוד משהו או שאתה עובד על עצמך שאתה מבין משהו
באסטרונומיה. גם ככה בעיר המחורבנת בקושי רואים את השמים בגלל
האורות.
אתה מתיישב, ומצליח לחלץ את הסיגריות מהכיס. כמובן שהחפיסה
התקמטה. לא נורא, אתה מוציא סיגריה, מיישר אותה בעדינות, שלא
תיקרע. מדליק. ממלא את הריאות בעשן, הראש מתמלא במעין שקט של
רעש לבן.
אתה שומע קול מאחור. "סליחה, אפשר סיגריה?" אתה מסתובב ורואה
בחורה. היא צעירה, בטח בקושי בת 17. אתה מהנהן, מוציא עוד
סיגריה מהחפיסה, מיישר אותה. היא לוקחת אותה ומתיישבת לידך.
אתה נותן לה אש. אני סאלי, היא אומרת. אתה מודד אותה במבט. יש
לה כמה פירסים, שער שחור ארוך, על החזה צלב מצרי בתור תליון,
עוד אחת שחושבת שהיא פריקית אינטלקטואלית ייחודית ומיוחדת
במינה. טוב, שיהיה. מה לעזאזל את רוצה, אתה חושב לעצמך. היא
מסתכלת עליך בעיניים הגדולות שלה, מחכה... ולך? ג'ורג', אתה
עונה. מה אכפת לה בכלל איך קוראים לך? שיהיה ג'ורג'. הממ...
היא אומרת, אתה לא מפה, נכון?  גם אני לא, כאילו, נולדתי בארץ
אבל עד עכשיו גרנו באוסטרליה. בטח נחמד שם עם כל הקנגורואים,
אתה זורק. די צולע אבל היא מחייכת, משתפת פעולה. מתחילה ללמוד
פה בתיכון? אתה שואל ומרגיש כמעט אבהי. כן, אני לומדת בי'
למרות שהייתי צריכה להיות בט', הקפיצו  אותי כיתה כשגרנו
באוסטרליה. אתה מהנהן, הניחוש שלך לא היה רחוק מהמציאות. אתה
מחייך אליה. יפה, אז את ממש גאון אוסטרלי שבא אלינו לארץ. היא
משפילה מבט, מצחקקת, לא ממש... היא מתחילה לספר לך על איך שהיא
שומעת מחברים שלה סיפורים על צה"ל ואיך שהיא מתה כבר לסיים
ללמוד ולהתגייס ואתה מראה לה את הצלקת על כתף ימין שלך, שדפוק
ממחסור בשעות שינה, עשית לעצמך באחת ההקפצות. היא מעבירה על
הצלקת את היד העדינה שלה. זה מהצבא, אתה מסביר. היא מתקרבת עוד
קצת לבדוק את פציעת הקרב. אתה מרגיש איך הריח המתוק שלך נכנס
לנחיריים ומסחרר את הראש. הראש שלה קרוב לשלך, ושניכם מישירים
מבט. תעשה את זה! אתה אומר לעצמך, והלב פועם בטירוף. אתה מקרב
את השפתיים שלך לשלה ומנשק, אתם מתמזמזים כמו מטורפים. המחשבה
על זה שאתה כמעט מזיין אותה משגעת אותך, אתה חייב.

אתה שם נעליים ואתם עולים למעלה. מימין יש פארק.
בואי אתי.
אתה מוריד ממנה את כל החלק העליון. היא רועדת מקור, העור שלה
הפך לעור ברווז.
אתה מנשק את הפטמות, מוריד לה את התחתונים. נכנס. אתה מציע
ללוות אותה הביתה כמו ג'נטלמן אמיתי. היא מסתכלת עליך בעיניים
הגדולות שלה ואתה מבין שזיינת לה לא רק את הגוף אלא גם את
התמימות. תתקשר אליי, היא מבקשת. אתה מסכים למרות שאתה יודע
שלא לקחת את המספר שלה. והולך הביתה לישון את השעות הספורות
שנותרו מהלילה ושוב פעם רעש לבן.