כמה נפלאים הם התפוחים, כל כך אדומים, רכים, טעימים ומעוררי
חשק ומצב רוח טוב. יש לנו עץ תפוחים לא גבוה במיוחד, כך שאפילו
אימא אשר נמוכה ממני בכתריסר סנטימטרים לא זקוקה לעזרתו של
אבא, של סהר או שלי בשביל לזכות לתפוח עסיסי. רק הדר אחינו
הקטן והמסכן אינו מסוגל לקטוף תפוחים עבור עצמו, למרות שהוא
נמוך מאמא רק בכמה סנטימטרים בודדים. הדר לא נחמד אלינו בכלל.
הוא אוהב לנצל את היותו הילד הקטן כדי להפיל עלינו את האשמה על
הדברים שהוא הורס, ולכן הוא מקבל את התפוחים שלו רק כאשר אימא
ואבא חוזרים מהעבודה.

למרות שסהר ואני נוהגים ללעוג לו (אח קטן ומעצבן!), אנחנו גם
קצת מרחמים עליו. הוא לא זוכה לטעום את התפוחים המדהימים בשל
סיבה כל כך מטומטמת. כמה כבר קשה להיות לא רע כלפי בני אדם?
כנראה שלעולם לא נדע את התשובה, מכיוון שהדר החליט להזמין
שניים מחבריו אשר יצרו סולם אנושי. הדר נפל, ובחיקו רק תפוח
רקוב. מהיום, עץ התפוחים הוא לא הצמח היחיד במשפחתנו.