איתו תוכל לברוח כשלא יהיה עוד כח,
שוב תגיד לעצמך שזו הפעם האחרונה,
אבל עכשיו אני ממשיך לעשות מה שאוכל
ולא אקשיב לאנשים שטוענים שאני מבולבל.

מרגיש שכולם כאן נגדי אבל יש משהו שהסתרתי,
צבא קטן, צבא שלי, עליו אף פעם לא דיברתי,
כמו חור שחור שלא נגמר, תמיד יש סוד אחד נסתר,
שומר בשקט וקרוב גם כשהתחלתי לאהוב,
מחזיק הכי קרוב לבטן, הכי רחוק מהצללים,
גם בלי עיניים, בלי אזניים, רק שלי כל החיים.

ואיתו אוכל לברוח כשיגמר לי כל הכח,
כשהרגליים עייפות ואין טיפת חמצן במוח,
אבל הפעם לא נשברתי וזכרתי את הסוד,
אני ממשיך איתו תמיד ולא אחלוק אותו לעוד.

ורציתי להודות לו שהוא כאן תמיד איתי,
ברגעים הכי קשים, הוא קיים, למזלי,
כשהשמש לא זורחת, כששמיים כועסים,
כשהים מתחיל לבכות וכשחוזרים כל הפחדים,
במהירות אני בורח למקום קטן מאוד -
ושם אני פותח את עצמי ואת הסוד...

אני לא רוצה לברוח מהדבר היחידי שנותן לי כח,
כי כמו לכל אחד אחר יש לי סוד כמו חבר,
ובשבילו תמיד אמשיך ובשבילו תמיד אוהב,
כי בכל מקום, בכל דקה, הוא יציל לי את המצב.