או: סיפורו של יוהנס הקטן בתפוח-הגדול

ישנם גברים האוהבים נשים עם ישבן שמן.
רובם המוחלט ממש לא.



"... ויברך אותם א-ל-ו-ה-י-ם. ויאמר להם א-ל-ו-ה-י-ם פרו ורבו
ומלאו את הארץ..."



יוהנס, האוסטרי הצעיר, לא יכול היה להירגע, והיה חסר מנוח
לחלוטין. מרגע שנחתה רגלו בניו-יורק, הוא לא הפסיק להבחין
בהן.

נשים.

נשים, נשים ועוד נשים. עוד ועוד ועוד ועוד ועוד. כסטרייט נתון,
הוא לא יכול היה להתחמק מהשפעתן האין-סופית.

נערות, נשים, צעירות, בשלות, רזות, גבוהות, שחומות, אדירות
חזה, ג'ינג'יות, שטוחות, בלונדות, בעלות ישבנים עסיסיים או
קטנים, רגליים ארוכות, ושער מתולתל, גלי או חלק.

במאות, באלפים, בהרמונות של מיליונים ועשרות מיליונים. נמצאות
בתורים של חברות להשמת כח אדם, ברחוב, בחנות, בים, באוויר
ביבשה ובמשרדים של סוכנויות לביטוח רכב.



עוד ועוד ועוד. עד אין-סוף. קיימות בכל מקום, וחיות להן בספרה
מקבילה, בעולם אחר לחלוטין.

הוא ידע שיש שני מינים. המין החזק והמין הטיפש. כן, הוא לא
ייחס לגברים חכמה יתרה. כך ראה את העולם ואת עצמו.

כאדם ממוצע ביותר, ועוד כאוסטרי קר מזג, הלך שבי אחרי פתיינותן
הבלתי נדלית.

מותחות את זרועותיהן, מקמרות את גופן בצורה מתגרה ומפתה.

הן מבליטות את שדיהן העגולים מבעד לבגדי ים דקיקים, ומשחקות
בשערן החלק בצורה נערית.



כן, הוא רצה את כולן. אך באופן אירוני, הזוי ועם זאת הגיוני
לחלוטין, הוא לא רצה את אלה שרצו אותו. ולהיפך.

חייבת להיות דרך לתקשר עם היישויות הללו, חשב יוהנס לעצמו, תוך
שהוא מוזג לעצמו משקה שחור מוגז של חברה אמריקנית מוכרת.