New Stage - Go To Main Page


את מצפה שאחרי שנה של ביחד הוא יקנה לך בושם, צעיף קשמיר, או
שלפחות יזמין אותך לחופשה קצרה בקאריביים.

אז זהו, שלא.

ערב אחד הוא מגיע עם ג'יפ.
"כדי שנעשה את טיולי השטח שלנו כמו שצריך", אומר הבחור.
"תכירי, CJ סיקס".
אני מסתכלת על סיקס. הוא לבן ויפה. "רכב אספנות" כתוב על
לוחיות הזיהוי שלו, או במילים אחרות- ג'יפ וויליס מתקופת המנדט
הבריטי.

בשביל לעלות למושב שליד הנהג אני צריכה סולם. בסוף אני מצליחה
עם נעלי פלטפורמה. הראש שלי מסתחרר קצת בגלל הגובה אבל אני
מתעשתת במהירות. אם הגובה לא בא לי באופן טבעי לפחות שיבוא
מסיקס.

"יש בעיות בהתנעה", אומר הבחור, "אבל בסך הכל הג'יפ במצב מכני
מצוין", כפי שמתברר בשבועות הקרובים.





אחרי שהתקין את הרמקולים בסיקס, אנחנו יוצאים לטיול הראשון
שלנו לאורך הירקון.
שבת בבוקר, יום יפה.
סיקס לא מתניע.
אנחנו מחברים אותו בכבל לטנדר, אני על הטנדר והבחור על סיקס,
עושים סיבובים בשכונה. הבחור מנסה להתניע תוך כדי נסיעה. סיקס
משתעל וגונח. אם יש שכן או שכנה שעדיין לא התעוררו בשבת בשש
בבוקר, הרי שעכשיו, בשש ורבע, הם ערים לחלוטין.
"זה הכל עניין של דלק", קובע הבחור נחרצות ונוסע להביא בקבוק
אוקטן 96 מהתחנה הקרובה.
אחרי שהבחור מילא דלק, סיקס מתניע ואנחנו מגיעים עד תחילת
המסלול.
סיקס נכבה שוב ואנחנו משאירים אותו על הדרך. את המסלול אנחנו
עושים בג'יפ של חברים.

שבוע הבחור עובד על סיקס.
מפרק את כולו ומרכיב מחדש.

מדי פעם הוא מבקש שאשאר לשמור על סיקס בחצר כי צריך ללכת לחנות
החלפים לקנות חלק נוסף. אני שומרת, מצלמת חלזונות, מביטה על
סיקס המפורק ומתפעלת מהכישרון המכני של הבחור.





את הטיול השני אנחנו עושים לאורך נחל אלכסנדר. בשלב מסוים סיקס
נכבה. גשם וחושך וקר. אני מצלמת את העצים שמשתקפים בשלוליות.
הבחור עם הראש בתוך המנוע של סיקס, מקבל הוראות טלפוניות מהחבר
שלומד מחשבים (אבל גם מבין במכונאות רכב).

הפנס מאיר את החשכה. גברברי המושב הסמוך עוזרים לבחור וככה
כולנו מעבירים את הלילה עם סיקס. בסוף מסתבר שהיה צריך לנגב
איזה חלק שנרטב במנוע בשביל שסיקס יתניע. עניין של ניגוב. לא
משהו מכני, חלילה.





את הטיול השלישי אנחנו עושים במישלט 21.
עשר דקות לאחר תחילת המסלול נופל הפנס הקדמי של סיקס.
עשרים דקות לאחר מכן נופלת הדלת.
כעבור חצי שעה יש רעשים מוזרים מכיוון הרדיאטור. מסתבר שהוא
מתחכך עם המזגן.
החבר'ה פותחים מוסך מאולתר בשטח.
אחרי שהמצב המכני שב לקדמותו (המצוינת), הפנס האבוד נמצא מנופץ
והדלת מונחת במושב האחורי - אנחנו כמעט מתהפכים.
אני יורדת מסיקס ועולה למישלט 21 ברגל. מזמן לא הייתי בטיול
שנתי.





למחרת, הבחור מביא כבל מאריך נורא ארוך כדי שיוכל לחבר אליו
פרוז'קטור (מהמרפסת לחצר) ולעבוד על המצב המכני המצוין
בלילות.
שנים אני גרה בבניין הזה ולא מכירה אף שכן. פתאום אני מכירה את
כולם. נשים, גברים וטף באים לצפות באטרקציה שבחצר, לעזור
ולייעץ. סיקס בהחלט משפר לי את יחסי השכנות. הפסקתי לצלם
חלזונות והתחלתי לצלם פורטרטים של שכנים.

המצב המכני ממש מצוין פלוס.
הבחור החליף מצבר, סטארטר, עשה בודי-ליפטינג, ניקוי קרבורטור,
החליף את מערכת ההצתה, הוסיף כוהל, החליף שמנים, ייצב את
הכיסאות, שם תושבות חדשות, החליף את הפחפחים בברגים עם אומים,
החליף את צמת החשמל האחורית, את הצירים לדלת והגומיות, סידר את
הקלאץ', ריתך את החלק התחתון וסידר את מדי הדלק והמהירות.

עכשיו אנחנו מוכנים לטיול שוק, דהיינו, שוב נחל הירקון עם
עצירות בדרך לקטיף קלמנטינות.

אני לוקחת כדור הרגעה לפני שיוצאים לדרך.

כעבור חצי שעה אנחנו כמעט עפים לתוך הנחל.
אני במצב של עילפון מתקדם, חוזרת לשורשים ומתחילה להתפלל.

"מה את מתרגשת?" אומר הבחור, "זו תופעת השיוט האופיינית של
הסיקסים". אני מבקשת ממנו לנטרל את תופעת השיוט בפעם הבאה
שיעבוד על המצב המכני המצוין של סיקס.





בשלב מכני-מצוין מסוים אנחנו מחליטים לבדוק את הסגולות
המשפחתיות של סיקס ונוסעים לבקר קרובי משפחה עם הילדים.
הילדים מאוד מרוצים במושב האחורי, בפרט כאשר מתחיל לרדת גשם
וגג הברזנט של סיקס דולף. אנחנו פותחים להם מטריה בתוך סיקס
ומרשים להם לשכשך רגליים בשלולית שנוצרה על הרצפה.





לטיול הבא בדרך בורמה מצטרפים אלינו מיקה והבוי-פרנד החדש. הם
מגיעים עם טויוטה לנד קרוזר עם כל השיכלולים שנותנים להם את
הפריבילגיה להרגיש בתוך בית מלון ולא בשטח.

אחרי שעה הם מחסלים את כל הסנדוויצ'ים והקלמנטינות שהבאנו
מהבית ומיקה מבקשת לנהוג על סיקס.

אנחנו עושים חילופי זוגות. מיקה נוהגת על סיקס ותוך דקה
מתיישבת איתו בתוך שלולית בוץ בעומק מטר ואני עוברת לטויוטה של
הבוי-פרנד.

בשעה שהחבר'ה האחרים עסוקים במשימת החילוץ של סיקס, הבוי-פרנד
שולף מתא הכפפות של הטויוטה די.וי.די ואנחנו רואים את גארפילד.
אני מבקשת ממנו לסגור את החלונות כדי שצעקות המחלצים לא יפריעו
לנו. הוא סוגר אותם ומדליק את החימום כדי שיהיה נעים באוטו.

את שארית המסלול אני עושה בתוך סיקס. הוא קופץ ומדלג על סלעים,
כמו גדול, ואני מרגישה שאני בדרך לחטוף פרקינסון.

בשלב מסוים התהום מחליט להתמקם בצד שלי, אז עם כל הכבוד, ויש
כבוד, אני מבקשת מהבחור שיעצור וייתן לי לרדת מסיקס.
אני הולכת ברגל עד נווה-אילן.
הפלטפורמות שלי הכפילו את הגובה שלהן עם כל הבוץ.
אני מנסה לנגב אותן בעשבים שבצד הדרך- שבמקום להוריד את הבוץ
נדבקים אליו. עוד מעט יבואו ציפורים לקנן לי ברגליים.

אני מתנשמת ומתנשפת. לא קל לעשות מסלול ג'יפים ברגל. אני
מתנחמת בעובדה שבסוף עוד תהיינה לי קוביות בבטן, כמו לבחור.





סיקס עומד עכשיו בחצר. הבחור שוטף אותו מכל הבוץ ומתלונן שהוא
לוקח אותי לטיולי ג'יפים ואטרקציות, "ואת, מה את מצלמת? מאה
תמונות שמתוכן תשעים וחמש תמונות הן של עצים ועננים".
ואני אומרת לו - מה בסך הכל רציתי אחרי שנה של ביחד?
בושם?






לגיא
ינואר 2008



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 8/1/08 19:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תיאה גרין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה