התעוררתי לשמש ולקול הזמיר,
וכשעיני פקחתי זמזמתי שיר.
ריח של ורד ואורן,
ולחשוש אהובה מדגדג באוזן.

לטייל היא ציוותה,
וכך יצאנו.
בנחישות וללא עקבה,
ועל גבעה עצרנו.

אך כשהשמש עייפה ובקשה מנוח,
ולבקשתי הופיעה לפתע עננה.
והרוח נשבה והקור הופיע,
ולפתע אפור הגשם הגיע.

חיש נחזור פן נירטב,
הבה נמהר, כי הקור כואב.
עצרי לרגע השתהי קמעה,
הזדמנות לכאב כזה היא נדירה.

והרעם נשמע אך הם כבר שכבו,
כי הברק הקדימו ואת נפשם כך אבדו.
כן, כך נגמר הטיול שציוותה,
אך הרפתקת האוהבים טרם נגמרה.

גופם אמנם ברוח פוזר,
וקול הזמיר לאוזנם כבר זר,
כשהשמש בעל ערב כבה,
סיפורם באוזניים רבות ישמע.