ישבה ברחוב החלונות האדומים
וכולם הסתכלו עליה כמו קופים
שראו בפעם הראשונה
מין בובה בחלון ראווה.
ישבה זקופה ושקטה
בכורסה שחורה,
על רגליה נעליים אדומות,
ומה מתרוצץ לה בראש?
אילו מין חיים
לשבת מאחורי זכוכית,
לבהות, לראות חיים עוברים
ואצלה - בגדים, ניחוחות ובלי רוח חיים.
דופק העולם הולם
ולה אין אפשרות להתאקלם,
כל המביט בה מתפעם
והיא - לא נותר לה ממה להתרגש.
אני רק יכול לנחש
שקל לה להיגעל
מכל הבוהים שרוקם נוטף
וחזם בקרבם הולם.
אז מי כאן המסכן האמתי?
הבובה, נטולת רוח החיים
או, שמא, נוטפי הריר
שבסוף מתפתים ומשלמים?
02/11/07 ©
|
