לשתות קפה עם הכוכבים
משפטים שהגיעו אלינו מגלקסיות רחוקות

הכוכבים בשמים נפגשים לעיתים תכופות (בעיקר בסופי שבוע) לשתות
קפה ביחד ולדסקס, לרכל, לדון, ולהרהר ביחד על החיים של בני
האדם בכוכב ארץ.

לפניכם לקט משפטים מפגישת הכוכבים האחרונה, כפי שנקלטה על ידי
מצפה הכוכבים במרכז הנגב.

או במילים אחרות ככה החיים שלנו נראים ממרחק.

מומלץ לקרוא את הספר לאט ורצוי כמה פעמים, כי הרי כל דקה אנחנו
במקום אחר.

משחק החיים
כמו במונופול, כמו בפוקר, במשחק החיים יש תכנונים,הימורים,
סכנות, שואו ועוד ועוד. אך לא כמו במונופול ופוקר שהמנצח הוא
הראשון שהגיע למטרה או הכניע את יריביו, במשחק החיים המנצח הוא
זה שהצליח לתפוס את האושר.

הפיה חושבת שההבדל הגדול ביותר בין בני האדם הוא המחשבות שלהם
לפני שהם נרדמים.

הפיה אף פעם לא שוכחת שכל יום זהו משחק חדש, עם "שחקנים",
"תנאי מגרש", "מזג אוויר", "שופטים" חדשים.

האם כבוד מביא אושר? לא בהכרח, כי הרי מה שאנו באמת מחפשים זה
אהבה (מהיום הראשון לחיינו), או במילים אחרות האם רצינו
שההורים שלנו יכבדו אותנו או שיאהבו אותנו?.

להביא את חייך להתנהל בקצב חיים מהיר מדי, מונע ממך לראות
ולהבחין "בפרטי הנוף" שחולפים לידך, ועל ידי כך את/ה מתרחק/ת
מהשקט והשלווה שנובעים מההתבוננות "בפרטי הנוף".

שיא העצב עמוק יותר מהגובה אליו האושר יכול להגיע.

שינוי הוא אחד הכלים היותר טובים לפתרון בעיות.

השגת פרטיות, עצמאות, חופש בין בני אדם חייבים לנבוע ממשא ומתן
על מנת שיושגו.

כל ארץ חדשה שתבקר מוסיפה לך תואר במדעי החיים.

הרבה פעמים ההבדל בין ניצחון להפסד הוא אך ורק ברמת הריכוז של
השחקנים.

כולם עושים טעויות, אך העני חש בהן הרבה יותר מאשר העשיר.

לרובינו החותמת האמיתית, החשובה, המשמעותית והמוחשית שאנו
משאירים אחרינו (כשהמשחק נגמר) על המין האנושי (לדורות הבאים),
היא בדמות צאצאנו שהבאנו לעולם.
לכן כל כך חשוב להשקיעה "בחותמת".

מרוב התרכזות בסיבות שאנו מקווים שיביאו לנו אושר, אנו מפספסים
את תחושת האושר עצמה כאשר היא סוף סוף מגיעה.
יתרה מכך, ניתן לחוש אושר גם ללא סיבה ידועה, מכאן ניתן להבין
שניתן לחוש אושר מכלום. אם רק נלמד להיות מאושרים מכלום - נגלה
שניתן להפוך את רגעי האושר ליותר תכופים ושכיחים. והרי זאת
מטרתנו ומטרת הספר.

כשהנשמה צריכה תשומת לב, התחשבות, מגע, והיא לא מקבלת, היא
מדכאת ומקטינה את הצורך הנ"ל כדי שלא תתפרץ, זאת כנראה אחת
הסיבות לדיכאון.

כדי שמשהו שאנו רוצים שיתרחש בחיי היומיום, באמת יתרחש, האם יש
מישהו שיכול להתחיל לחשב כמה דברים צריכים לקרות כדי שהדבר
באמת יתרחש. האם זה לא מזל.

לכעוס בהרבה מקרים זה להעניש את עצמך, האם עשית משהו רע שאתה
צריך להיענש עליו?

לשחרר ולתפוס זאת הלולייניות של החיים.

מי שיודע לשלוח את לחמו על פני המים, כנראה פתר את אחד מסודות
החיים.

לב שבור הוא שלב בחיים, כמו נפילת שיני חלב. אי אפשר לדלג
עליו.

יש מצבים בחיים שדומים למשחק של סידור קוביות דומינו (בעמידה).
אלה המצבים המפחידים ביותר.

ההרגשה שאנו חשים, כשאנו רואים את אהובינו בדלת אחרי יום
עבודה/לימודים, היא המדד לאהבתנו באותו יום. (זה יכול להיות
מדד טוב למי שאינו יודע איך הוא מרגיש).

גם על ידי הגבלה עצמית אפשר לגלות דברים חדשים.

אם אינך יודע שהדבר שאתה מתכונן לומר הוא טוב או רע, עדיף לא
לומר אותו בכלל.

איך החיים יכולים להיות תחרות, אם כולם מסיימים באותו מקום.

תפקיד הגעגוע הוא להיות "הדבק" שתופס, נפשות שאוהבות זו את זו
כאשר הן לא יחד.

כל עוד הורינו חיים, אנו יכולים להמשיך ליהנות מחוויית היותנו
ילדים של משהו.

למה לא להתחיל ארוחת חברים בשלב הכנת הארוחה עם כל המשתתפים,
זה לא רק ארוחה זה גם משחק.

אפשר להתמכר לכל דבר, לאוברדרפט, לאבד ולמצוא דברים, ללכת בלי
כסף, לבדוק מה לא בסדר אצל אחרים, וכמו כל התמכרות גם אלה
מורידים את איכות החיים.

פחד הולך עם שנאה ואהבה הולכת עם חוכמה.

בחצי הראשון של החיים השאלות נחוות כגורליות ומאיימות ולכן
כואבות, בחצי השני לומדים לחיות איתן בשלום, כי  מכירים
בזמניותן. (ובעיקר כי אין הרבה ברירה)

האהבה מכילה את כל השמחה ואת כל הכאב האפשריים.

יכולת הניחוש היא מתנה שה' נתן לנו בלי ללמד אותנו איך להשתמש
בה.
המצרך האנושי היקר ביותר עלי אדמות הוא הזמן, אין שום סכום
בעולם שיכול לקנות אותו ולהחזיר לנו את היום שעבר.

ילדים עושים באהבה
וזמן עושים בכוונה.

ילדים לא נשארים לנצח, אך תלמידים ועוד איך.

יש שמנתחים אותם
יש שמסתכלים עליהם
יש שעושים אותם
יש שבורחים מהם
אלה החיים שלנו.

הדמעות, תפקידן לנקות את האבק שהצטבר על מדפי הלב.

למה בני אדם כל הזמן מבלבלים בין רצונות לצרכים.

כשקשה ולא קל, אפשר להתנחם בכך שאנו רק תיירים בכדור הארץ
בטיול מאורגן לכמה שנים, וכמו כל תייר תנסה ליהנות מהנוף,
להכיר את המקומיים ולאכול מהמאכלים המיוחדים של המקום.

אנו חולמים לקבל את התשובה לגבי משמעות החיים לעוסה ומוכנה
לעיכול, אך מה לעשות שלכל אחד יש משמעות אחרת לחיים, לכן כל
אחד חייב ללעוס את התשובה לבדו במשך חייו.

כאשר מערבבים אהבה עם דחף, עם היגיון, עם מותר, עם אסור, עם
עבר, עם הווה ועם העתיד מקבלים תשוקה, לכן אין פלא שכל כך הרבה
טעויות נעשות מתוך תשוקה.

חסך קטן גורם להתמכרות קטנה,
חסך גדול גורם להתמכרות גדולה.

הנפש מזהה דרך ללא מוצא, לרוב רק אחרי שהיא נתקעת בקיר.

לטרוק את הטלפון באמצע שיחה דומה לטריקת דלת מכונית על האצבע,
זה כואב הרבה יותר ממה שזה נראה. צריך לקחת את זה בחשבון.

שאלו את הפיה האם היא יכולה ללכת לישון עם כל אחד, חשבה הפיה
דקה ואמרה השאלה הנכונה היא, האם בא לי לישון היום עם כל אחד.

הכוכבים מסכימים שאת הקשיים והבעיות האמיתיות שמונעות מבני
האדם להגיע לאושר, אפשר לראות בבירור רק מרחוק, ממקום מושבם של
הכוכבים.
אם נלמד להסתכל בקשיים ובבעיות של חיינו מרחוק, נחוש איך האושר
הולך ומתקרב.

עשה זאת בעצמך
כמו להחליף גלגל במכונית ללא עזרה, כמו לשבת בריאיון עבודה, יש
רגעים ומצבים שאתה תלוי רק בעצמך.
לעבור בשלום ובהצלחה את אותם רגעים ומצבים יש לבנות ולשכלל
מאגר של: "כלי עבודה", "הוראות הפעלה", "מכשירי עזר", "מכשירי
מדידה" ו"שפנים בכובע" וללמוד להשתמש בהם בשעת הצורך במקצועיות
ובמיומנות.

הפיה אומרת שלאכול אוכל טוב, זה כמעט כמו לנשק את עצמך. הדבר
הכי קרוב לנשיקה עצמית.

הנקמה הטובה ביותר, היא לנסות וליהנות עוד יותר מהחיים.

יכולת הריכוז היא המפתח והסוד מאחורי ההצלחה, ניתן לשפר אותה
עד אין סוף.

לימודים וטיפול פסיכולוגי הם המסאז' שלנו למוח.

לבקש עזרה זה בעצם לכרות ברית, תמיד צריך שני צדדים.

אם אתה משאיר את ה"דלת" שלך פתוחה, יש סיכוי טוב שתשמע מה קורה
בחדר השני, אם תסגור את "הדלת" תשמע רק את עצמך.

אל תיתן לזיכרון להיות הבוס, קבע אתה מה אתה רוצה לזכור ומה
לא.

נשימה עמוקה בשעת לחץ היא כמו קיק דאון במכונית, זה נותן לנו
כוח בעלייה.

סבלנות היא הכלי היעיל ביותר כשכל האופציות האחרות לא הועילו.

בבוקר תמיד תשאל את עצמך איך קמת. אף אחד לא קם כל יום באותו
מצב.

האחריות על האושר שלך היא כמו האחריות על ההיגיינה שלך.

ההוכחה החזקה ביותר היא דוגמה אישית.

צריך להתרחק כדי להתקרב.

כדאי לערוך רשימה של כל הדברים שמביאים לך נחמה.

במקום להיות דרוכים אפשר להיות יותר מרוכזים.

על מנת ללכת צריך קודם כל ללמוד לשמור על שיווי משקל.

אושר הוא דבר שרואים ומרגישים, לא דבר שמחפשים. (לחוות אושר,
כל מה שצריך זה לראות ולהרגיש אותו ופחות להתעסק בחיפוש
אחריו)

כל אחד צריך לפתח את מאגר השפנים המיוחד שלו, כדי להסתדר.

בשביל לפתוח מנעול צריך מפתח, בשביל לפתוח אדם צריך אהבה.

כאשר אתה לא מוצא עוד תרופה שתעזור, התאפקות וסבלנות יכולים
לשמש כחומר מצוין לאיחוי קרעים/סדקים ושברים.  


פריצת הגבולות של עצמך (לא של מי שהוא אחר) היא האתגר הגדול
מכולם.

שאתה אומר אני רוצה ש... אתה בעצם רוצה שיתוף פעולה מהצד השני,
אז למה לא להגיד ישר בוא נעשה את זה יחד/בוא נשתף פעולה.
שיתוף פעולה לאורך זמן יעיל יותר מאשר דרישה, תביעה וכו'.

לחכות זאת אמנות, צריך להתאמן הרבה עד שלומדים ליהנות ממנה.

העבר יכול להיות משקולת, אך גם יכול להיות נוצה, זה תלוי רק
בך.

שקט היום, הוא דבר שצריך לחטוף, והכי חשוב כשהוא סוף סוף מגיע
יש לשים אליו לב.

המקבל הוא זה שקובע האם לנתינה יש ערך, זה אחד הסודות היותר
כואבים של החיים.
כדי להתגבר על הכאב הנ"ל יש להוריד את התלות בתגובת המקבל.

המילים הן המטבעות והשטרות שהנפש משתמשת לצרכיה הקיומיים, שמור
עליהן ואל תבזבז אותן לשווא.

פעם בחודש תסתכל בראי לפחות חמש דקות ברציפות, אתה לא סקרן
לדעת עם מי יש לך עסק?

יש דברים שלא כדאי לערבב ביחד, חבר ועסקים, כאב עם געגוע,
רחמים עם אהבה. כל אחד יכול לעשות לעצמו רשימה.

יש כל מיני שתיקות, צריך רק ללמוד לדעת להקשיב להן.

המעשה הוא אחד המרפאים הטבעיים הטובים ביותר נגד דיכאון.

דעות קדומות הן ניסיון להתגבר על הלא נודע, התגברות על דעות
אלה יכולה לקרב אותנו לאמת.

תכונות אופי הן כמו מרכיבים של סלט. תחשבו איזה טעם יהיה לסלט
אם תכניסו תאוות בצע, פחד ותזמון גרוע, לעומת סלט של אדיבות,
פתיחות ומזל.

תלמד להסתכל על חייך כאילו היו סרט וידיאו, יש סיכוי טוב שתראה
קטעים מפתיעים.

אם תדמיין בעיה כגשר בין שני מקומות, תוכל לתכנן טוב יותר את
פתרון הבעיה.

אם תתכונן היטב לגרוע ביותר, יש סיכוי שהוא לא יגיע.

על ידי אימון אפשר להשיג גמישות רגשית, אך לצערנו אנו בדרך כלל
משיגים אותה רק כשאין לנו ברירה, או שהמאורעות מכריחים אותנו.

להשהות תגובה זועמת, היא התכונה האנושית הנאצלת ביותר.

הבגדים שאנו לובשים מעבירים איזושהי הודעה, נסו לקרוא אותה
כשאתם מביטים בראי.

האם חשבת מהן תופעות הלוואי של הדיכאון שלך, והאם חשבת מהן
תופעות הלוואי של הרגשת האושר שלך.

ההערכה העצמית שלך כנראה תקבע לך באיזה "מכונית" תיסע.

הטריקים והקסמים שתלמד לעשות עם "כלי העבודה" שברשותך, הם
שיהיו שם בשבילך בשעת הצורך.

מתמטיקה כוכבית
הכוכבים מהרהרים בשעת ערב כשהשמש שוקעת, מה הכי חשוב? מה הכי
גדול? איך אפשר בכלל לחשב ולפתח נוסחאות, להעביר איתם את החיים
באושר? מה יותר שמח? מה יותר עצוב? איך אפשר בכלל לכמת רגשות?

לנצח זה לא רק לא להפסיד.

לא לדעת מה גורם סיפוק, זה כמו לא לדעת כמה זה 1+1, חייבים
ללמד את זה בבית הספר.

דברים שמקבלים חינם, מישהו באיזשהו מקום משלם עבור זה.

יותר חשוב מלשאוף למצוינות זה לתת את כל מה שיש לך.

ההבדל בין תיאוריה למעשה דומה לעניין הביצה והתרנגולת, אף אחד
לא יודע מה בא קודם.

אפשר לאסוף אור כמו שאוספים כסף, לרוב זה לא בא בקלות ואף אחד
לא יודע בדיוק איך עושים זאת, אבל בטוח שזה אפשרי.

איך יוכל אדם לעשות דו"ח רווח והפסד לחייו, הרי החיים אינם
אוסף של מספרים.

מרירות נוצרת כתוצאה מאי יכולת לפתור משוואה שהחיים מעמידים
בפניך.
על מנת לצאת מתחושת המרירות יש להחליף את כל המשוואה, או
לפעמים מספיק אפילו לשנות חלק ממרכיבי המשוואה על מנת שתחושת
רווחה תחליף את תחושת המרירות.

כסף חשוב, כי דרכו אנו מכמתים את רגשותינו.

אם היו מבטיחים לנו שיש הזדמנות שנייה, שלישית ורביעית, האם לא
היינו הרבה יותר רגועים.

אפשר לחשוב על זה גם ככה, בבוקר שאתה פותח את העיניים אתה
נולד, בצהריים אתה כבר באמצע החיים (אפשר לחגוג יום הולדת)
ובלילה שאתה עוצם עיניים אתה מת.
חיים שלמים ביום אחד- כמה סוגי חיים נתנו לנו, הרי כל יום הוא
יום אחר.

אם אתה שואף למושלמות זה מצוין, אך אם השגת רק 80% ממה שרצית,
אתה יכול להיות מאוד שמח.

להתחבר לדברים חומריים דומה לנשיאת משקולת, יש קושי להיות
קליל, נייד, גמיש ומהיר.

הכל אפשר להחליף ולשנות, רק לא מי הם הורינו וילדינו.

מישהו יכול לחשב כמה סודות לא התגלו ונקברו עם בעליהם?
אם נתייחס אל סודות אלה כ"חובות אבודים", נגלה שהמטען שאנו
נושאים הופך קל יותר.
מה הופך ארעי לקבוע? האם המושג  של 365 יום בשנה יישאר לנצח
והגלישה באינטרנט תחלוף מהעולם?

אוספים "שקי" אהבה, חברות, שמחה ואושר, כאשר יש כוח ופתיחות
בחצי הראשון של החיים, שיישאר מלאי מספיק לחצי השני.

השלמות היא החלק הקטן ביותר מתוך השלם, הרבה עבודה דרושה לזקק
את השלם לשלמות.

החכמה היא המשקולת של האמת, ללא החכמה האמת תתעופף לה כמו בלון
בשמיים.

סלח לי אדוני, כמה עולה חיוך?

1,000קילו כאב = אלף שנות אור
1,000קילו אושר = מליון שנות אור
1קילו שינוי = מיליארד שנות אור

בבית הקפה של הכוכבים משתדלים לא לחשב כל כך הרבה, כי זה פוגם
בטעם של הקפה וגורם לעצבות.
דרך המשקפת הארוכה
הכוכבים מאז שהם קטנים מתאמנים בראייה למרחק דרך המשקפת
הארוכה. הכוכבים טוענים שזה עוזר להם לראות את התמונה הכוללת,
להבדיל בין עיקר לטפל, בין דחוף לניתן לדחייה ובין "רעש
לשקט".

הבטחה ברגע שהיא יוצאת יש לה חיים משלה.

מי יודע איפה ייעצר גל האהבה שיוצא מהלב.
גילוי אהבה שיוצא מהלב, דומה לאבן שנזרקת לאגם. מי יודע עד
להיכן יגיעו הטבעות ש"האבן" יצרה?

הפיה אומרת שהעייפות עולה כשהנפש מגיעה למצב של גודש חיים.
אפשר להשוות זאת למצב שבו ה-Hard Disk כל-כך מלא, שאי אפשר
לעשות עוד פעולת Save.

חיינו הם יותר אוסף של נוסחאות מאשר מפת דרכים, כי הרי אנו
מגיעים "ממקום למקום" כתוצאה ממסקנה שנובעת מתוצאות מקרים ולא
רק מחיפוש דרך.

להיות מומחה לשלום הרבה יותר מסובך מאשר להיות מומחה למלחמה.

גם אדם עם פרצוף פוקר משלם מחיר.

שקר הוא כמו מייק-אפ, תמיד מסתיר את האמת.

כנראה האדם הוא טיפוס מהמר מיסודו, הרי כולנו מהמרים איזו דת
האל הכי אוהב. מישהו חזר מגן עדן ואמר שהוא מלא נוצרים, יהודים
או מוסלמים.

ניתן לבנות סקלה של  קירבה אנושית:
Sms
פקס
E-mail
טלפון
שיחת ווידאו
פגישה
חיבוק
לישון ביחד
לקום ביחד

יש אנשים שהם כמו ראי ויש אנשים שהם כמו חלונות שקופים, אנו
שמים לב בעיקר לאלה שמתפקדים כראי.

סקרנות היא הפתח שלנו דרכו העולם נכנס אלינו פנימה.

מעט מאד אנשים יודעים באמת מה קורה, והם לרוב לא מספרים.
המסקנה היא שרובינו עסוקים בניחוש.

עם השנים אפשר לרכוש חוכמה, ניסיון חיים, ביטחון עצמי, אך
האהבה לא נהיית מובנת יותר.

שאלה שווה לצעד הראשון במסע.

הבנה בין בני אדם, היא אחת מאוצרות הטבע הנדירים ביותר.

ההבדל בין מה שנאמר בעל פה לבין מה שנכתב, הוא כמו ההבדל בין
להריח אוכל לבין לטעום אותו.

להשתיק מישהו אחר זה כמו לנסות לעצור את הגלים מלהישבר על
החוף.

לקפוץ למים ולהירטב זה טוב ואפילו נחמד, לקפוץ למים ולטבוע זה
סיפור אחר לגמרי.

שעמום הוא כמו גינה, היא יכולה להצמיח עשבים שוטים והיא יכולה
גם להצמיח שושנים ופרחי יסמין.

חיים מלאים וטובים אינם צריכים להימדד, הם פשוט צריכים
להתחיות.

הרצון לתשומת לב, יכול להיות התמכרות או מנוע להצלחה.

אין שני אנשים בעולם בעלי אותה יכולת יצירתית, זה מה שעושה כל
אחד מאיתנו למיוחד כל כך.

המיוחד בכוח ובעוצמה שיש למוסיקה שהיא יכולה לעקוף, לחדור,
לחלחל ולדלג, דרך כל מנגנוני ההגנה של בני האדם.

אם נתרחק מעט נראה שהחיים שאנו רואים דומים לצפייה בטלביזיה,
ואם נתרחק עוד קצת אולי נוכל גם ללמוד "לזפזפ ולהעביר תחנות".
לאחר שלמדנו כל זאת, כל שנותר הוא "להתרווח בכורסה וליהנות
מהשואו.

הבנה אמיתית בנויה משלבים:
א) אתה אומר משהו.
ב) המקשיב עונה ומודיע שהבין.
ג) המדבר מדווח שבאמת הוא הובן או לא.
ד) המקשיב מאשר שהמדבר והוא באמת הבינו אחד את  השני.
זה דורש מאמץ, אך אין קיצורים בהבנה אמיתית.

במקום בו יש אהבה יש שנאה, כמו שחור ולבן, כמו חם וקר.
אילו התחושות שיש לנו כלפי כל דבר: כלפי ההורים, בני זוג, בית
ספר, עבודה וגם כלפי עצמנו.
כמו שאנו מערבבים צבעים או מים חמים וקרים כך אנו יכולים לנסות
לווסט את המינון של תחושות האהבה והשנאה שיש לנו.
ועדיף תמיד לאהוב יותר.

הרבה אנשים חושבים שהם יודעים מה התשובה הנכונה, הרבה פחות
יודעים לשאול את השאלה הנכונה.

אנשים שאין להם מה להפסיד, דוברים כנראה שפה אחרת.

התנ"ך הוא רב המכר הגדול ביותר של כל הזמנים, כנראה יש בו
משהו.

הדשא של השכן ירוק יותר -  בחלום הלילה.

המוח מתעורר ונרדם בזמנים אחרים מהגוף, שווה לשים לב לפער
הזמנים ביניהם.

כמה מחלות יכולה לגרום נפש פגועה לגוף, כמה כוח יכולה נפש
מאושרת לתת לגוף.

נימוסים הם ניסיון לתיאום ציפיות, לצערנו זה לא תמיד עובד.

הרדיפה אחרי שררה באה מן הצורך להיות נאהב, אלא שכמו כל תחליף,
היא רק תחליף.

שורש המתח נובע מהרצון לשנות לעומת הרצון לקבע.

יצר הרע הוא ירושה שירשנו מהאדם הקדמון, כמו האפנדיציט הוא
מזיק כשהוא דלקתי.

להנאות ולתענוגות החיים אין מטרה ותכלית מוחשיים, אך לרבים
מאיתנו הם מהווים את פסגת השאיפות בחיים. (דוגמה למחשבה דואלית
ללא פתרון)

מי שבאמת אוהב לא רואה שחור, מי שבאמת שונא לא רואה לבן.

יש אנשים אהובים ויש אנשים חשובים, לעיתים רחוקות האנשים
החשובים הם גם אנשים אהובים.

מה ההבדל בין מה שאנו רואים לבין מה שקורה באמת? ההבדל הוא
שבני האדם יכולים לראות רק את מה שמוחם יכול לעכל ולהבין.

לפסיכולוג הולכים על מנת למצוא את ספר התמרורים של הנפש שאבד
לנו עם השנים.

ליצירתיות יש מחיר, פיזור דעת, לכלוך, שכחה, חוסר סבלנות,
טענות לסביבה. מי שרוצה להיות יצירתי צריך לקחת את זה בחשבון.

על ידי שכלול הראייה דרך המשקפת הארוכה, יש סיכוי שהרצונות
והדחפים של בני האדם יתבהרו ויובנו יותר, וסוף סוף נוכל להתרכז
ולהתמקד בעיקרי הדברים שגורמים לנו אושר.

משחק הזמנים
הכוכבים בטח יודעים שהזמן הוא המסגרת, הוא יריית הפתיחה (הוא
מתחיל עם הלידה ומסתיים עם המוות) והוא קו הגמר. אפשר לנסות
לתפוס אותו, אפשר לנסות להשתחרר ממנו, אך מה שלא נעשה הוא תמיד
מתקדם.
לעמוד במקום זה לא תמיד ללכת אחורה.

אם שמים לב טוב, אפשר להבחין שכללי המשחק של החיים כל הזמן
משתנים.

האנשים נהפכים לשמרנים ככל שהם גדלים כקונטרה למרד של הילדים.

כשמחכים אפשר לנצל את הזמן לגלות המון דברים חדשים.

שידורים חוזרים אפשריים רק בקולנוע ובטלביזיה.
לצערנו אי אפשר "להריץ" את "סרט החיים" קדימה ואחורה.

מה זה אחרון?

לספור את השנים שלנו לא בהכרח מוסיף סדר לחיים.

כל עשר שנים האדם מקבל תוספת לחוכמת החיים. חוכמה זו לא ניתן
להשיג יותר מהר.

היכרות עמוקה עם חבר טוב נתפסת בעשרות שנים.  

זמן הוא בהחלט חומר גמיש ולא חומר מוצק.

כמו שיש אוכל טוב ואוכל לא טוב, כך יש זמן טוב וזמן לא טוב.

אנחנו כל הזמן נמצאים במצב של בין לבין, מישהו יכול לתאר לעצמו
אייך זה לחיות במצב אחר?

הילדות היא הדבר שאנו סוחבים איתנו הכי הרבה שנים, לכן חשוב כל
כך לא לקלקל אותה.

אהבה ללא תנאי היא כנראה מחלת ילדות, שנרפאים ממנה לקראת סוף
גיל ההתבגרות.

זמן מדוד וספור הוא בית כלא מצוין.

אם היינו משקיעים יותר זמן בניתוח הבעיה, לא היינו צריכים
להשקיע כל כך הרבה זמן בניתוח הפתרון.

אם רוצים לדייק, ההווה לא נמצא בין העבר לעתיד, הוא נמצא במקום
שעוד לא חקרנו אותו מספיק.

אנו עומדים והזמן מתקרב אלינו, או שהזמן עומד ואנו צועדים
דרכו. (האם התשובה לשאלה זו חשובה)

אל תשכח שאתה תמיד חי בין העבר לעתיד. זה הזמן שאנו יודעים
עליו הכי פחות.

חדות ההבחנה בין טוב לרע באה עם השנים, ובזקנה אפשר לסבול
מחדות יתר.

כאשר שמים לב לתופעה, פרח, נוף, נערה וכו', זה אומר שעכשיו אתה
חי את ההווה לא את העבר ולא את העתיד, או במילים אחרות, אני שם
לב ליופי משמע אני חי.

אנשים חיים מהר מדי,
אנשים חיים לאט מדי,
איפה כל האנשים שחיים בקצב הנכון?

אם בשנה היו 200 ימים, היו הרבה יותר זקנים בארצנו,
אם בשנה היו 500 ימים, היו הרבה יותר צעירים בארצנו -
המסקנה שהגיל לא קשור כלל למספר השנים.

אם כל הזמן תעשה חשבונות לא יישאר לך זמן לחיות.

הזמן יכול להיות כמו אבא גדול, כמו דובי חמוד שכיף לחבק, שכיף
להתגעגע אליו.
הכוכבים אוהבים את הזמן בכל הצורות, המינים, האופנים והסוגים
שהוא מופיע, כי הרי הכוכבים יודעים שתמיד עדיף לאהוב מלשנוא.

הריקוד המשפחתי
הכוכבים בשמיים אוהבים לחיות ביחד, הם יודעים שיכול להיות
צפוף, רועש ואפילו מחניק, אך גם חם ונעים.

הילדים שלנו הם כמו ראי הפוך, אנו צריכים לעמוד על הראש כדי
להבין אותם.

הטבע הוא האימא והאבא שלנו, אתה לא רוצה לפעמים לבקר את
ההורים, לראות מה נשמע?

משפחה יכולה להיות כמו השריון לצב.

חיים בצוותא מאפשרים לחלק את צער החיים בין יותר אנשים, כך שכל
אחד מקבל חתיכת צער קטנה יותר.

הורים, אלה התלמידים של החיים, כל הזמן יש להם מבחנים, בוחני
פתע, הכתבות. והמסובך הוא שהם לא מכירים את המורה ולא יודעים
איזה ציון קיבלו.

מהרגע שאנו הופכים להורים, אנו הופכים לחיילים שעולים לתורנות
שמירה אין סופית.
אין מפקד שיכול לשחרר, לבטל או לוותר לנו על התורנות.

אם נאפשר לילדנו להשתתף בדיונים במשפחה סביב בעיות לא פתורות,
נגלה שאופן ההסתכלות של הילדים מאפשר לפתוח "סתימות" שגם
מבוגרים לא מצליחים לפתוח.

אייך בוחרים בן זוג? לפי היכולת שלו לאהוב. אף אחד לא רוצה
להפסיד בביתו בתחרות מי יודע לאהוב יותר, לכן בוחרים בן זוג
שיכולת האהבה שלו דומה לשלנו. יש כאלה שיותר ויש כאלה שפחות.

זוגיות היא קודם כל החלטה אחר כך כל השאר.

כדי שהתפוח ייפול קרוב לעץ, צריך לחפור  על יד העץ גומה מספיק
גדולה שתאסוף את התפוחים ולא תיתן להם להתגלגל רחוק.

המשפחה משולה לרוב לעץ, מכאן יוצא שאפשר להמשיל את התפקידים
במשפחה כדלקמן:
ההורים=שורשים
הבנים=הענפים
הנכדים=הפירות
הנינים=אבקנים
דודים ודודות סבים וסבתות תפקידם להעביר לנו את הירושה הרוחנית
והמוסרית של המשפחה. הרי לכל משפחה יש בנמצא תפישה רוחנית
ומוסרית ייחודית.

תכנון משפחתי, קרי מתי להביא ילדים לעולם, חשוב לא פחות מתכנון
הקריירה, וישפיע עלינו בצורה יותר משמעותית וליותר שנים מאשר
תכנון הקריירה.

אם נסכים על "הצעדים" ועל סגנון "הריקוד המשפחתי", נראה
שהבילוי בחיק המשפחה יכול להיות אחת הדרכים הטובות ביותר
להעביר את הזמן.

משחק הפאזל השמימי
הכוכבים מרחוק יכולים להבחין כיצד החלקים השונים שמהם בנוי
האדם מתחברים.
המשפטים במשחק הפאזל השמימי נראים אולי ללא מכנה משותף, אך כמו
בפאזל עוד חלק ועוד חלק ועוד חלק בסוף נבנה השלם.

קשה לעשות דבר טוב אם לא ממש רוצים לעשות אותו.

הכוכבים נוצצים בשמיים רק אם שמים אליהם לב.

היופי חמקמק כמעט כמו האושר.

העיניים הם כמו e-mail של הטבע, הם שולחים ומקבלים הודעות כל
הזמן.

הטריטוריה שלך נקבעת על סמך הדברים עליהם אתה לוקח אחריות.

חיוניות, אחת ההרגשות הנעימות ביותר, עולה ויורדת ביחס ישר
להרגשה שלך עד כמה אתה מרגיש נדרש לסביבה.

התקווה היא הדלק, המים והאוויר שגורמים לנו לנוע.

אנו חושבים שדאגה תעזור להתגבר על הבעיה, אך צריך לבדוק האם יש
בכלל קשר בין הדאגה לבין הבעיה, כי אם לא נבדוק זאת, אנו פשוט
יכולים להתמכר לדאגה.

עריכת רשימות היא עוד סוג של התמכרות, וכמו התמכרויות אחרות,
היא שולטת בנו ולא אנו בה.

ציפייה היא כמו סם, מסוכן לקחת מנת יתר.

אם היו מציעים לך לבחור בין כבוד לאהבה, האם היית בוחר בכבוד?

התלהבות היא כמו הסטרטר למכונית, היא רק יכולה להתחיל את
התהליך, אך כשהמנוע נדלק צריך להתחיל לנסוע ועדיף בזהירות.

כמו שיש פרחים מוגנים אנחנו צריכים חלומות מוגנים.

"מצב רוח" הוא הגדרה לכל מה שלא ניתן להגדרה.

הקשבה היא אחד המנועים שגורמים לאהבה לנסוע קדימה.
כשם שאין מניחים לילד ללכת לישון רעב, אין מניחים לו ללכת
לישון בלא תשומת לב.

האנשים שמשווים בני אדם לחיות אחרות, כנראה לא מכירים בני אדם
מספיק.

כאשר האושר סוף סוף מגיע, יש ללמוד להבחין בו לזהות אותו
ולהכיר אותו, זה משהו שאנו צריכים ללמד את ילדינו ואת עצמנו.

דרך הסדק בין הדברים החשובים באמת לבין הדברים שנדמה לנו שהם
חשובים, הרבה שקט ואור יכולים להיכנס פנימה.

אנשים הם כמו כלי נגינה, צריך רק למצוא את המקשים הנכונים
שיוציאו מהם את המנגינה הנפלאה.

אם הטבע האנושי המקורי הוא כל כך טוב, למה המציאו את עשרת
הדיברות?

כמו שגז וקרח הם מצבי צבירה של מים, כך הצדק הוא מצב צבירה של
האמת, אפשר לכפות אותו, להתעלם ממנו, אך הוא תמיד קיים.

יש מנהיגות מפחידה, יש מנהיגות ישרה, יש מנהיגות נסתרת, יש
מנהיגות זמנית, יש מנהיגות שמחה, יש מנהיגות כוחנית, יש
מנהיגות מבטיחה, בטוח שיש גם סוג של מנהיגות שמתאימה לך.

טעויות הן מדרגות הסולם שלנו בדרך למטרה.

ניצחון והפסד בכבוד נובע מהידע שיש רק מנצח אחד.

מסורות הם כמו אוסף תכשיטים יקרים לנפש, כולם אוהבים להתהדר
בהן.

רק פיות ביער לא צריכות להחליט באיזו עבודה הן רוצות לעבוד.

אני בטוח שיש כאלה שחושבים בדיוק הפוך ממה שכתוב בספר.

נאמנות היא דבר שאנו כמהים אליו כמו לאימא.

בושה לאחר מעשה, איננה הרגשה טבעית, היא הרגשה שלמדנו להרגיש
מהורינו.

"אני מצטער" שווה למשפט "אני אהיה לך גשר על מים סוערים".

האמת היא כמו יהלום גולמי, צריך ללטש, לנקות, למרק אותה עד
שהיא יוצאת נקייה ונוצצת.

אנו אוהבים את אלה שאנו חושבים כחכמים, מפני שאנו מקווים שהם
יעזרו לנו לעבור את חיינו בשקט ובשלוה.

חסרונותיו של אדם לא ניתנו לו רק כדי שיהיה לו קשה, אלא גם כדי
לעשותו מיוחד.

תנאי מוקדם לאושר ושלווה, הוא לב טוב ורחום.

הצבא עושה את החייל בריא בריא וחולה חולה.
כמו שעצבי הראייה הם המוציא לפועל של יכולת הראייה של העין, כך
החוכמה היא המוציא לפועל של יכולת ההישרדות של האדם.

פחות חשוב מה אוהבים, יותר חשוב מה צריכים.

כולנו מורכבים מאותם חלקים, אך סוד החיבור בין החלקים, הוא
הקוד הסודי שבונה כל אחד מאיתנו בצורה אחרת והופך אותנו
למיוחדים.

מגרש המשחקים הלילי
הלילה הוא המגרש הביתי של הכוכבים, לכן כשהוא מגיע הם לא
מפחדים לשחק בו בחופשיות, להתפרחח ואפילו להשתולל.
אם נלמד קצת מהכוכבים להרגיש חופשיים בלילה ולא לפחד מהחושך,
בטח נגלה כמה משחקים חדשים שעוד לא הכרנו וגילינו.

האסימונים שנופלים בלילה בשעת הסקס שונים לגמרי מהאסימונים
שנופלים לנו במרוצת היום.

סקס בדרך כלל איננו מקצוע, אך הניסיון בו, חשוב אפילו יותר
מאשר במקצוע.

כנראה שכחנו במרוצת השנים שדבר ראשון שמאחד את כולנו הוא
העובדה שכולנו יונקים, (סוג של חיה) המין הוא אחד התופעות שה'
נתן לנו כדי שלא נשכח את זה אף פעם.

מי שהמין משעמם אותו/ה, כנראה שכח/ה איך לדמיין, או במילים
אחרות איך להיות ילד.

סקס וזמן הם שני הפכים שעדיף לא לחבר ביניהם. הפרדה בין השניים
עשויה לעשות נפלאות לסקס.

אחד הסודות הכמוסים בענף היין הוא, שהטעם של אותו יין שונה
ממקום למקום, כך גם בסקס טעמו שונה ממקום למקום, אפילו עם אותו
בן זוג.

המילה "לא" במיטה, היא תמצית המסתורין של האישה, אף גבר לא
מסוגל להבין אותה. (למרות שהוא חייב על פי החוק)

סקס ללילה אחד זה כמו לאסוף צדפים בחוף הים, כמה בודדים זה יפה
ונחמד, יותר מדי זה כבד ואין איפה להכיל אותם.

סקס הוא התגלמות שיתוף הפעולה, מההחלטה, דרך קביעת התפאורה,
דרך הטיול ועד ההחלטה מתי להפסיק.

כל כך הרבה שנים חיכינו לשחק אבא ואמא, עכשיו שמותר למה
לוותר?

כל כך הרבה שנים חיכינו לשחק רופא וחולה ואף אחד לא הרשה לנו,
עכשיו כשלא צריך לבקש רשות, למה לחכות?

כשם שלא כדאי לחקות את השחקן שקופץ בסרט מקומה 12 כדי להציל את
הנערה היפה, כך לא כדאי לחקות את סצנות הסקס מהסרטים. זה הזמן
שכל אחד יכול להיות הבמאי.

בלילה הכוכבים קורצים אחד לשני וגם אלינו ללא הפסקה. זהו הזמן
שהם בדרך כלל יוצרים קשר, כי זה הזמן שהם הכי ברורים.