אני אוהבת לרגש ולהפתיע,
אוהבת לחייך ושמחה כשיש סיבה לכך.
אני אוהבת לכתוב,
ושהמילים זורמות כמו לחן.
אוהבת כששמח
ושונאת כשעצוב.
אני אוהבת אדרנלין,
ככה כשהדם זורם מהר בכל הגוף.
אני אוהבת לאהוב,
אבל אף פעם לא הייתה לי אהבה.
טוב לי כשמרגיש חופש,
שהרוח מלטפת, והשמש מעקצצת.
אני אוהבת את המגרש,
ולדמיין את הקהל.
עצובה כשאני מפספסת,
או כשאני נזכרת בפספוס קודם.

אני אוהבת יין, ואת החום בלחיים.
אני אוהבת לעשות אמבטיות,
אבל שונאת כשהאדים חונקים.
אני אוהבת להשכב במושב האחורי של הרכב,
להסתכל בחלון ולאבד את הזמן והמקום.
אני שונאת לראות טלוויזיה,
אבל היא דלוקה רוב שעות היממה.
למדתי לא לאחר כי אני שונאת למהר.
אני בלגניסטית,
ואין לי שום בעיה עם זה.
אני אוהבת מוזיקה ישראלית, טראנס, צ'יל-אאוט,
וסתם כאלה בלי הגדרה.
אני אוהבת לקרוא,
אבל יש לי כל כך הרבה זמן שאני לא מספיקה.

אני שונאת לראות את מה שאחרים לא רואים,
ושונאת כשהם רואים לי מה שאני לא.
אני אוהבת מגע,
אבל שלא יגעו לי בשיער.
אוהבת את היום,
אבל ערה כל הלילה.
קשה לרגש אותי,
אבל אתמול הייתה הפעם האחרונה שבכיתי.
אני אוהבת לכתוב,
אבל כותבת כשרע.