קחי את ידיי, קחי אותן. לא אוכל שוב להרגיש מגע של אישה, נפלא
אשר יהיה, לא יהיה הוא כמו שלך.

את זוכרת את הפעם הראשונה שנגעתי בך?
איזה חיוך מובך היה לך, לעולם לא נגעה בך אישה לפניי. היית כל
כך טהורה, יפה, מתוקה. עורך התמים היה כלכך חלק למגע.

קחי את אפי, קחי אותו. לא יוכל הוא להרגיש את הריח שלך לעולם.

הריח הממכר שלך עוד רודף אותי היום. לעיתים שאני עוברת ברחוב
ומזהה את הריח הזה, הריח שגורם לי להיזכר. אולי את כאן? מחכה
לי מעבר לפינה?

קחי את עיניי, קחי אותן. הייתי עיוורת לפני שפגשתי אותך ולא
אוכל לשוב לראות יופי כמו שלך עוד לעולם.

עיני שקד, חומות ועמוקות, מביטות בי, מחייכות אליי ואומרות לי:
"קחי אותנו, חבקי אותנו בזרועותייך". התמונה של עינייך קוראות
לי עוד מהדהדת בראשי.

קחי את פי, קחי אותו. לא אוכל להרגיש את טעמן המתוק של
נשיקותייך יותר וטעמן של נשיקות אחרות לעולם יהיה מר.

אני זוכרת את הנשיקה הראשונה שלנו, את הנשיקה האחרונה שלנו. כל
נשיקה הייתה כמו בפעם הראשונה, בעיטות לבטן וסטירות בפנים. פה
רך ושפתיים חלקות.

קחי את את רגליי, קחי אותן. לצעוד בשמחה לא אוכל יותר לעבר
מפגש איתך.

כשהייתי מגיעה לפתח ביתך, רגליי דילגו מעצמן אלייך, אלייך
אהובתי.

קחי את ראשי, קחי אותו. יותר לא ארגיש את ידייך מלטפות את
שערי.

שוכבות במיטה, ראשי בין ידייך המלטפות את שיערי, מלטפות את
לחיי, את פניי. מלטפות וכל נגיעה שורפת.

קחי את גופי, קחי אותו. כי לא יוכל הוא לחיות ללא אהבתנו.
קחי את ליבי, קחי אותו.
קחי אותו, כי לפעום לא ישוב הוא לעולם, מאז שהלכת.