פעם חשבתי שיש אהבה אחת שאיתה אני אבלה את חיי, ככה זה במשפחה
שלי, ככה ראיתי את ההורים שלי ואת האחים שלי וזה מה שהבנתי שיש
לכולם.

פעם כשהסתכלתי לו בעיניים הייתי מאוהבת. עכשיו אני מתחילה
להבין יותר ויותר שאהבה זה בסך הכל כימיה של הגוף ושאני אתאהב
עוד הרבה פעמים בעתיד.

חשבתי שמצאתי את ה"אחד שלי" כעת אני רואה שהיינו כל כך רחוקים
אחד מהשני שזה קצת מפחיד, גם קצת מצחיק.

חשבתי שיהיה לי קשה ושחודשים אני אהיה בדיכאון ואבכה הרבה,
ויום אחד התעוררתי ואמרתי שאני לא בוכה יותר.
באותו יום התחלתי דף חדש בחיים שלי.
אני עושה עכשיו רק מה שעושה לי טוב, אם זה לא עושה לי טוב זה
לא שווה עשייה כנראה.
אחרי שנה קשה ומלאת דמעות, אחרי שנה של דכאון מהצבא, איבוד חבר
ופרידה מאהבה.
אני סוף סוף מבינה כמה טעיתי (!!!).

למה לחיות יום אחרי יום כשאין סיבה לחייך? נשמע אולי קלישאי
אבל לקח לי שנה של דמעות ופרידה אחת להבין את זה.

עצוב אמנם, אבל רק אחרי שקברתי חבר, הבנתי כמה חשובים קשרי
ידידות ושוב התחלתי לשחזר קשרים ישנים עם ידידים מופלאים.

עכשיו כשאני יודעת שכל יום אני קמה עם חיוך, כשכל יום יש מישהו
שדואג להצחיק אותי ולאהוב אותי ולחבק אותי, אני יודעת
שההתעוררת שלי הגיעה בזמן.
עכשיו אני באמת יודעת אושר מהו.

עכשיו כשאני יודעת שאני יכולה להתאהב שוב, לחבק ולנשק שוב, אני
יודעת שניצחתי. אני יודעת שגברתי על עצמי וניצחתי את העצב!

זה לא שלא כואב לי לפעמים, התנתקתי ממשפחה שלמה, מאהבה, מנתיב
בחיים שהיו לי ופתאום אני מוצאת את עצמי בצומת שאני לא מכירה
ומתחילה הכל מההתחלה.
זה קשה, אבל הבטחתי לעצמי השנה לעשות רק טוב.
טוב לי וכמה טוב שאני יכולה לעשות לאחרים. הבנתי שהדבר שעושה
לי הכי שמח זה לתרום מעצמי ולראות את החיוך על פניו של אותו
אדם שעזרתי לו.

עכשיו כשסוף סוף אחרי כמעט 20 שנה אני יודעת מי א-נ-י ומה אני
רוצה ולמה, אני סוף כל סוף יכולה להיות באמת עצמי בקשר, אני
יכולה לאהוב עד הסוף ולא לפחד, אני יכולה לקפוץ בממטרות בשלוש
לפנות בוקר ולרקוד בגשמי החורף (שרק יגיע), לשתות שוקו מחובקת
מתחת לפוך כשבחוץ סופת ברקים ורעמים, והכי חשוב - אני יכולה
שוב לחייך:)

שוב שומעת שירים על אהבה ולא מעבירה לשיר הבא, שוב רואה זוגות
מחובקים בלי להרגיש צביטה בלב, ורק אתמול הבנתי את הדבר הכי
חשוב בכל הסיפור - מותר לי לחשוב עליו, גם אם יש לי מישהו חדש,
זה לא דבר רע, הוא היה חלק בלתי נפרד ממני לשנתיים, כעת הוא
חלק מהעבר שלי, ואין שום דבר מזיק בלחשוב על העבר. אני מאמינה
שהעתיד שלי יכלול דברים נפלאים אחרים ושהעבר הוא הבסיס לעתיד
ולכן טוב מאוד שהבנתי את זה עכשיו.
אני לא צריכה להתרגש אם לפעמים הדמות שלו עולה לי בראש, להפך,
זה טוב זה אומר שהחלמתי, שהבראתי מהקשר ושסגרתי מעגל עם עצמי!

התבגרתי כל כך בחודש אחד, זה מדהים, באמת לא ציפיתי שבתוך
תקופה קצרה כל כך אשנה את כל מה שחשבתי פעם על אהבה ואבין כל
כך הרבה דברים חשובים על החיים.

אני עוד אמצא, או שאולי כבר מצאתי אבל עוד לא ממש גיליתי, את
האדם שאיתו אשמח לבלות את שארית חיי, אותו אחד שארגיש שלמה
איתו, שיגרום לי לצחוק כמו שלא צחקתי בחיי, שארצה להעביר איתו
יום ועוד יום ועוד יום עד לקץ הימים...
אותו אחד שלא ירצה לשנות אותי ואני אוהב אותו כמו שהוא.
אותו אחד שאסתכל לו בעיניים ואראה עתיד,
אותו אחד שיגרום לי לחייך רק מלהסתכל לי בעיניים,
אותו אחד שאוכל לדבר איתו בלי מילים ולהבין הכל,
אותו אחד שאיתו אבין מה זה באמת להיות מאוהבת...

ובנימה אופטימית זו...

"את כל מה שנשאר מהכח שנגמר
אשמור לי למחר לעוד יום נהדר"