סליחה, אני כל כך מאחר
קיפלו לי את הזנב, שאינני מעז להביט
איש חולף ממהר לפסוח על פני הקרקע
הפשיטו מזרון שהפך לספה
פרקו ארון חדר שינה
שרוף ללא להבה
רגש אורגני, עייפות החומר
אדם מתביית כנסיוב הישרדות
אל ריקבון השחיקה של העין
גם אם לא תביט
אינך יודע מה מתקיים בחצר אחורית
אתה שומע חתולים שהפסיקו ליילל
חולפים על פניך, תיק בידיהם, מביטים בשעון,
מתעלמים ממך, לועסים עשב ירוק, מפנים אליך
גב, שלא להביך אותך באדישותך
לא יכול להיות, אתה אומר, לא ראיתי שום תיק -
מישהו כבר ידאג להם - דאגה היא ערך מוסרי
כמו שעון שלא פוגש עיניים. |
