כשהייתי בתיכון למדה איתי איזו אחת שהייתה יפהפייה. היא הייתה
כוסית אמיתית, כזו שרק אם היא תרצה, תלך לחתום באיזו סוכנות
שרק תעלה על דעתה, כמו כלום, להיכנס ולהיראות כמו הדיווה של כל
הזמנים. היא הייתה מאלה שאתה בטוח שיום אחד תהיה כוכבת, ואז
היית אומר לעצמך בלב שחבל שלא זיינת אותה.
הכוסית הזו שלמדה איתי, קראו לה דנית. דנית משהו, נראה לי
שוורץ. היא תמיד הייתה מתלבשת יפה, והשיער שלה נראה ממש יפה,
כאילו יצאה מאיזה מגזין של אפנה. היא למדה איתי בשיעור מדעים,
ישבה בדיוק מולי. שתי בנות מכוערות שישבו מאחוריי תמיד היו
מרכלות עליה בשיעור, היו אומרות שהיא עושה פאן כל בוקר.
תמיד רציתי לגשת אליה ולדבר איתה אבל לא היה לי את האומץ. אני
יודע שאין כזה דבר מעמדות בין בני אדם, אבל אני והחבר'ה שלי
מתנהגים כמו ילדים בני שש, והיא כזו בוגרת ומטופחת ונקייה. היה
בה משהו, בחיצוניות שלה ובהלך הרוח שלה שנראה עליון ולא לרמה
שלי.
איכשהו היא תמיד נשארה בתת-מודע שלי. לא יודע למה, אבל פעם
בכמה זמן היא הייתה חוזרת לי לתודעה ליומיים-שלושה. ובאותם
ימים מאוד רציתי לדעת מה קורה איתה, איפה היא נמצאת, ומה היא
עושה ואם איזה סוכן חרמן החתים אותה. ואולי גם זיין אותה
בדרך.
לא באמת הייתי עושה משהו עם אותה תשוקה לתקשורת עם דנית. היא
הייתה חלום רחוק. מעין דבר קדוש שאם אגע בו הוא יתלכלך ולא
יחזור לקדמותו לעולם.
לפני חודשיים קיבלתי הזמנה בדואר לפגישת מחזור של התיכון שלי.
התלבטתי אם ללכת או לא, התייעצתי עם נמרוד, חבר טוב שלי עוד
מהתיכון שגם הוא קיבל את ההזמנה. גיורא אמר לי שאין לי ממש מה
להפסיד ושיש לי כמה אופציות: דנית תהיה נשואה, שמנה, חזרה
בתשובה, או פשוט לא שם. חשבתי על זה כמה זמן ובסופו של דבר
הגעתי למסקנה שגיורא צודק ושאין לי ממש מה להפסיד ובמקרה הרע
החלום הרחוק יישאר רחוק.
נסעתי עם גיורא ברכב שלו, שהוא קיבל מחברת כוח האדם בה הוא
עובד. איזו מאזדה אחת, וכל הנסיעה טחן לי במוח על מערכת הניווט
החדישה ועל הבאסים של המערכת, אבל אני לא באמת הקשבתי. לא רק
שלמכונית היה ריח חזק שעשה לי בחילה אלא גם שחשבתי על דנית.
חשבתי על כל אחת מהאופציות שגיורא הזכיר ואיך זה יהיה אם אדבר
איתה בכל אחד מהעולמות המקבילים האלה.
אחרי דקות ארוכות שבילינו באיילון, ברקע גלגל"צ ומלמוליו של
גיורא על הרכב המעוצב ועל המזכירה הבלונדינית הכוסית החדשה
שעובדת אצלו במשרד הגענו לתיכון.
היה מקושט עם הרבה מאוד בלונים בצבעי ביה"ס, ירוק וצהוב, וכולם
דיברו זה עם זה וצחקו.
גיורא נתקל בכניסה בחבר'ה מנבחרת הכדורסל שהיה בה בתיכון וברבר
איתם על מצב הבורסה ועל המניות של החברה שלו ומסתבר שגם הם
משקיעים, ואני הסתובבתי באולם המקושט וחיפשתי את דנית.
אחרי שעה קיבלתי אס-אמ-אס מגיורא ששאל אותי "מה קורה?" וכתבתי
לו בחזרה "עדיין מחפש, ליד הבמה באולם". ואחרי כמה דקות הוא
עמד שם לידי ותצפנו יחד.
ישבנו על הבמה בערך שעתיים וחצי, עד שהמסיבה התפרקה ודנית לא
נראתה. יתכן שהיא הייתה ולא ראיתי אותה שם, יתכן שלא הייתה שם
בכלל.
החלום הרחוק נשאר רחוק.