בשעה שש ושלושים אחרי העבודה
אני מותחת חבלים מחלון חדרי
העולם רועד מבדידות וקור
מבקש לאם גדולה ומאהבת
לשמיכת גופי הכרוכה, מתלפפת
לעיניים חודרות את נבכי נשמתי
רב הכביסה מן הגלוי
רב הבד מן הסוד
רבה מהומת הסדינים
ואיתם משהו בקרבי נע בגל הרוח
עולה ויורדת כמו צל המשתקף
בקרוב אחיה, בקרוב אמות
אגלה מפני את המסכה
והרוח, הו הרוח,
הלוואי וזו תפיק מידי את המיטב |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.