"הוא יעשה אותי חולה בסוף, חולת אהבה. אני פשוט לא מפסיקה
לחשוב עליו. הרגע שנפרדתי ממנו אתמול בלילה, הרגע שהוא משך את
ידי בעדינות ונשק לי על הלחי, קרוב-קרוב לשפתיים, הרגע המתוק
הזה פשוט נחרט בזיכרוני. הצמרמורת שעברה לי בגוף ברגע הזה פשוט
שיגעה אותי.
הוקסמתי ממנו. לגמרי נשביתי בקסמו האישי.
שבטח הוא לא מודע לו בכלל.
בעיניו ובעיני אחרים הוא בטח עוד בן אדם רגיל ופשוט.אבל לא
בעיניי.
לא. בעיני הוא בחור משגע שמצא חן בעיניי מהרגע הראשון שקלטתי
מי הוא בדיוק. ברגע שקלטתי שאני בעצם מכירה אותו, אני מכירה את
נגן הגיטרה הכל כך מוכשר הזה משנים קודמות, ברגע הזה בדיוק לא
יכולתי להסיר את העיניים שלי ממנו.רק רציתי שהוא יבחין בי כבר.
ומהרגע שזה קרה, שפניתי אליו ודיברנו, מהרגע הזה שהוא זכר מי
אני מהשנייה הראשונה, שם נכבשתי. בלי לשים לב בכלל הוא כבש
אותי בין רגע, וכל הערב פשוט הסתכלתי עליו, מחפשת לפגוש את
עיניו שיסתכל עליי, שיראה אותי שם בחושך בין כל האנשים, יראה
איך אני מביטה אליו בהתרגשות וכמה שאני נהנית לשמוע אותו מנגן.

אני לא שמה לב בכלל לנגנים האחרים או לזמר הלהקה, שצורח חזק
מדי במיקרופון. זה לא מעניין אותי בכלל, הלהקה שאיתו, אף אחד
לא מעניין אותי חוץ ממנו. כשנפרדנו לשלום בסוף הלילה והוא
הסתכל עליי ונישק אותי נשיקה קטנה ועצומה כל כך, ראיתי בעיניים
שלו שיש איזה ניצוץ קטן, מעין רגש עדין מאוד שהתפרץ עם הנשיקה
הזאת החוצה. הרבה זמן לא הרגשתי ככה. הרבה זמן לא הייתה לי
הרגשה כזאת אמיתית למישהו. ממש הרבה זמן. זה מוזר קצת אני
מודה, הרי אפילו את גילו אני לא בטוחה שאני יודעת, אבל זה לא
משנה בכלל. זה לא משנה כלל וכלל. כל שאני יודעת זה שמאתמול
בלילה אני פשוט לא מפסיקה לחשוב עליו, ושאני רק רוצה לפגוש
אותו שוב. רוצה לשבת לידו, לדבר איתו, להרגיש אותו לידי, צמוד
אליי. לתת להרגשה המיוחדת הזאת להציף אותי ופשוט להנות. ולהנות
כמו שלא נהנתי הרבה זמן. כל כך הייתי רוצה לשמוע ממנו. הלוואי
ונדבר שוב, הלוואי..." קטע שכתבתי בפלאפון בקשר לבחור הבא).


היום יום שני, 29.10.07.
השעה עכשיו 19:30.
אני מוכרחה לכתוב על משהו שקרה לי, משהו נפלא שקרה ועם זאת
משהו רע שקרה. משהו רע, כי אני עושה ממנו רע. במקום לאזן לעצמי
את המחשבות אני משגעת לעצמי את השכל, אז החלטתי לכתוב על זה.
שלשום הייתי בפאב שחברה שלי עובדת בו, יצאתי עם חברה טובה שלי
לשם. הייתה שם להקה שניגנה, לקח לי כמה דקות לשים לב שהבחור
שמנגן שם משמאל על הגיטרה, הוא בעצם מישהו שהיה מדריך שלי
בגמילה, ואני מכירה אותו מלפני ארבע שנים. כשהלהקה עשתה הפסקה
ניגשתי אליו ודיברתי איתו. הופתעתי קצת לראות שהוא זוכר אותי
ממש מהשנייה שבאתי אליו, זכר את השם שלי ממש מהר, השתניתי המון
מאז שהוא ראה אותי בפעם האחרונה. דיברנו כמה דקות, ומאותו רגע
שחזרתי לשבת, והוא התיישב באחד השולחנות עם חברים שלו, מאותו
רגע התחלתי לחשוב עליו בלי סוף. השתוקקתי לזה שהוא יבוא לשבת
לידי, שנוכל לדבר, נוכל לשבת ביחד, לא אמרתי כלום כמובן, כי
הרי מה הסיכוי שיצא מזה משהו!? מישהו שמבוגר ממני ביותר מעשר
שנים אולי, שהיה מדריך שלי, שהכיר אותי כשהייתי ילדה קטנה
ומתלהבת ומשוגעת קצת, מה הסיכוי שהוא באמת ישב איתי ושזה
יתפתח..חוץ מזה חבר שלו התיישב לידי (כן, אחרי שהוא התקדם
לעברי ובמקום שהוא יתיישב, חבר שלו התיישב לידי כדי להכיר
אותי). אותו חבר שלו אמר לי שהבחור שלי גר עם חברה שלו. כבר
מחסום ענקי בשבילי. כל אותו לילה המשכתי להסתכל עליו כשהוא
הופיע, ניסיתי לפגוש אותו במבט קטן. מדי פעם ממש הוא הסתכל
לעברי. חבר שלו ישב איתי כמה דקות, רשם את המספר והלך. שמחתי
שהוא הלך, ואת המספר נתתי בתקווה שאולי הבחור שלי יקח אותו
מתישהוא..  בסוף הלילה, כשאני וחברה שלי הלכנו, בכוונה הלכתי
לכיוונו ואמרתי לו "לילה טוב", שמתי את היד שלי על הכתף שלו
בעדינות, ואמרתי (לא פעם אחת, אלא פעמיים), שמאוד שמחתי לראות
אותו, חייכתי אליו והסתכלתי אל תוך העיניים היפות שלו, בשניה
שבאתי ללכת ממנו, הוא תפס לי את היד, משך אותי בעדינות אליו
ונתן לי נשיקה קטנה על הלחי, קרוב לשפתיים..מאותו רגע נכבשתי
ב-א-מ-ת. הסתכלתי עליו עוד שנייה והלכתי. מאותו הרגע אני פשוט
לא מפסיקה לחשוב עליו, לא מפסיקה לשחזר את הרגע הזה שוב ושוב.
מפנטזת ומדמיינת אותי ואותו ביחד, חושבת עליו בלי הפסקה, מקווה
שיתקשר אליי, מקווה שהוא חושב עליי בדיוק כמו שאני חושבת עליו,
ואם לא כמוני, אז לפחות מקווה שאני עוברת לו בראש טיפה. אני
יודעת, אני יודעת שיש לו חברה, כן אני יודעת את זה. הוא גר
איתה, גם את זה אני יודעת וקרוב לוודאי שזה די רציני ביניהם.
האמת, שאין לי יותר מדי תקוות שהוא עוד יחליט לעזוב אותה
בשבילי, למרות שהייתי שמחה מאוד לדעת שיש עוד איזה סיכוי כזה,
אבל אני לא טיפשה, אני צעירה ממנו מאוד ולגמרי לא ברמה שלו, אז
הכל נשאר בגדר מחשבות, דימיונות שווא שרק מעיקים עליי מרגע
לרגע,.אבל מה אני יכולה לעשות כבר?! פתאום להגיד לעצמי "לא
לחשוב עליו", ואז באמת אני אפסיק לחשוב?! הרי זה לא עובד ככה,
ומה לעשות שאת ההרגשה הזאת לא הרגשתי הרבה זמן. את הכמיהה הזאת
למישהו שרק עכשיו פגשתי, את הרצון העז הזה לראות אותו שוב,
לשמוע ממנו שוב.לחשוב עליו כל היום וגם כל הלילה, מזמן לא
הרגשתי ככה. מזמן לא פגשתי מישהו שבאמת מצא חן בעיניי, ההרגשה
הזאת של הצמרמורת הזאת שעוברת בגוף מהמגע הכי קטן כבר הפכה
לזרה לי מאוד, כבר ממש שכחתי איך זה מרגיש להתרגש ככה ממישהו.
ופתאום לפגוש מישהו כזה, שמצית אצלי את הרגש הזה בין-רגע,
לפגוש מישהו שאני פשוט מוקסמת ממנו, מישהו שעושה לי את זה
בעוצמה הכי גדולה שיש. וואלה, איך אני יכולה שלא לחשוב עליו?!
איך אני יכולה לנסות לשכוח אותו, למרות שיש לו חברה והכל.
להגיד שאני כבר מאוהבת, כמובן שאת זה אני לא יכולה להגיד, וגם
לא מרשה לעצמי להגיד. אבל להגיד שאני מוקסמת, מתגעגעת ומרגישה
כמיהה ענקית רק לדבר שוב עם הבחור הזה, המקסים הזה, שממלא לי
את הראש כל הימים האחרונים ולא נותן לי לישון בשקט, את זה
בהחלט אני יכולה להגיד, אני פשוט מתה לראות אותו שוב, לדבר
איתו שוב, להביט בעיניים המקסימות שלו, הכובשות שלו כל כך. איך
הייתי רוצה להיות איתו.