אני על הקצה וחושבת,
לקפוץ? לא לקפוץ?
לגמור עם כל הסבל הזה?
לשים קץ? או לא?


צעד אחד יותר קרוב...
דמעות זולגות ושינון סליחות
לאנשים שאני אוהבת.
מבט למטה ושתיקה ארוכה.
נשימה עמוקה, עוד צעד אחד ואני נופלת.


עוד נשימה אחרונה, כל החיים רצים לי מול העיניים,
עכשיו העיניים שלי שטופות דמעות.
עוד כמה מחשבות עצובות שמחות, רעות טובות וזה נגמר.
משחררת את הגוף וצוללת למקום אחר, למקום לא ידוע.



מרגישה את הרוח של הכמה שניות האחרונות ואז זה נגמר.





אני סוגרת את העיניים,
מקללת את הבורא.
חושך ואז כלום...