השמים סוגרים מעל
משאירים אותך לכודה
זה רק את והים
והמחשבות שדוקרות, את אבודה.
פזמון:
ובתוך ההמולה את שותקת
כשאת כולם רואים את נעלמת
נבלעת ברחשי הגלים וכואבת
ואף אחד לא רואה שאת בוכה
כולם נבלעים בתוך עוד כריכה דקה
השנים שעברו השאירו צלקות
את מתנשמת בכבדות רק כמה דקות
כמה דקות לטבוע
כמה דקות לצוף
כמה דקות ואולי תוכלי לעוף.
פזמון:
ובתוך ההמולה את שותקת
כשאת כולם רואים את נעלמת
נבלעת ברחשי הגלים וכואבת
ואף אחד לא רואה שאת בוכה
כולם נבלעים בתוך עוד כריכה דקה.
את כבר לא בוכה, את כנועה
את חלולה לנוכח האנשים, כל יום הוא שקיעה
וכל לילה שפעם היית חולמת
הפך למסויט זה כואב, מדמם, ורק אז את נרדמת,
נעלמת. |