(לעפרה על רגעי החסד והכאב)


                      ההר

למרגלות הר ובנקיקים
רצים סוסי המעונים
ללא מנוח
לא כוח
ללא אורך רוח

במעלה הר ובשבילים
נובחים כלבי המיוסרים
ללא סיבה
ללא מטרה
ללא ברירה

בפסגת הר בלתי מושגת
מחכה לי הציפור הכחולה
בסבלנות אין קץ
לרגע שאגיע
ואז חופשייה היא תעופף
אל ארץ נים וניד

פצעתי את ידי
לשורר לך
נקעתי את רגלי
ללכת אחריך
עקרתי את לבי
לתת לך
ונשארתי ריק

ואם היית
איתי עכשיו
ואם הייתי
רואה איך
לעזור לך
האם הכל היה נגמר
אותו דבר
האם היית
שבה ונעלמת
לי

גאה כעץ
עומד
על מפתנך
והשמש עומדת
במרומי
והרוח משילה
פרותיי
לפתחך

עזרי עוז ילדה
אספי פרות מתנותיי
אלייך


חורף תשמ"ו ינואר-מרץ 1986