יותר מדי ימים עברו
בלי שום הודעה
התפזרנו לכל כיוון
חיפשנו נקודת אחיזה

יוצא לי לבד בערב
ושם עליי מעיל
את הקור שחודר
אני בקושי יכול להכיל

כי לא רק קור פיזי
הוא שכואב לי מאוד
אלא גם חוסר במגע
חוסר בנשיקות

ורואה אותך מרחוק
ולא מעז להתקרב
כמה כאב וכמה צער
את יכולה עוד להסב

ואולי יום אחד
נחזור להיות כמו פעם
אולי יום אחד
עוד ישוב אליי הטעם
ובאופק עם השמש
עוד תימס המועקה
ואני ואת נגיע לנקודת ההשקה
הנשיקה

לשבת מולך
זה כמו להביט במראה
והזמן עומד מלכת
שניה היא כמו שעה

והעיניים קצת רדומות
והחיוך קצת טיפשי
ובסוף גם הקשוח
הופך קצת אנושי

ואולי היום הזה
סוף סוף הגיע אלינו
אולי האהבה סוף סוף
מרחפת מעלינו
וכששניים הופכים אחד
וההרגשה כה מתוקה
אז אני יודע שמצאנו
את נקודת ההשקה
הנשיקה