בכל פעם כשחולפת שנה,
אתה מוצא את עצמך
מוקף יותר ויותר באנשים צעירים
שלא היו שם
כשהעלטה ירדה
שלא חוו את ההלם
כשרעדה האדמה.

בכל פעם כשמתנגנים
אותם שירים
אתה עומד ומתבונן
בכל הפרצופים החדשים,
תוהה בינך לבין עצמך
איפה הם היו באותה שניה
מי מהם התרסק עם התקווה
במי עוד מקננת תחושת האמונה.

בכל פעם אתה עובר
ליד המצבה
מתבונן בעיגולים ממוספרים
שמספרים על העוולה,
אתה יודע שיבוא היום
ועימו השכחה
ואז,
אתה נשבע לעצמך שתגיע
שתחזור אל הככר בכל שנה.