לירי קאטוף / בעלות השחר |
נוסקת, כורעת, אין כלום. לבדה.
ואני, שפוסעת
על עלים יבשים גם היום
תמהה, אם לא סהר
מאיר דמדומיי
חושקת, חולפת, פוסעת, לאט
היא לא ממהרת ואין היא יודעת
ובעלות השחר
כשעיניי עוד רכות מלבכות
נוצץ לו הפחד
מעיר הרהוריי
הביטו, העצב, זורם, בגופה
צועדת, כושלת, ברחוב, יחפה
ובכל קיומי
ששכך, נעלם ואיננו
מתדפק לו יומי
והבוקר מפציע.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|