ואלייך אבוא
שייגמר הסיבוב
שהזמן ייעצר מלכת
ומולך אעמוד
כמו קיר בטון
אבקש את מקומי
ולא אוכל לתת לך
ללכת
הסיבוב ייגמר
ואני איעלם
אאבד את הכל בדרך
מציאות דמיונית
שירים כתובים על מפית
ואלייך אבוא
כל ערב
אתיישב על הספה
אדליק סיגריה
אביט בעינייך המבקשות נחמה
לא תבקשי הסברים
לא תבקשי שקרים
הכל יחמוק ממחשבותייך
ולא אדע מה לומר
רק אלייך אבוא
כמו במקרה
כמו בעצירת פתע
לצד התנועה הסואנת
לא אתן לך ללכת
מבין השמות
הפנים המוכרות
שחלפו מולי, ולא ידעתי לראות
הן חלפו, והפכו זרות
רק אותך לא איבדתי
והדרך מתפתלת
בין גני משחקים סגורים
לחדרי ילדות נעולים
אלייך אני בא
בסוף כל דרך
לא נותן לך ללכת
מול השמיים הנופלים, כל יום מחדש
מול שורות של מחשבות
שלא נותנות לי להבין דבר
האבדון זה המקום היחידי,
שאני יכול להישאר שלם
בואי איתי לשם
בואי איתי, למקום שאין לנו מה לאבד
לא יכול
לתת לך ללכת
ואת, מביטה בי
משעשוע או שתיקה
חולפת על פניי,
אני יודע, שהזרות היא סוג של מחלה