קשה לי לסכם אותנו

אני זוכרת הכל, חלקי שיחות, חיוכים ביישנים (שהפכו מהר מאוד
לכאלה שלא יכולנו להפסיק), מבטים עמוקים, נשיקות עם לשון (וגם
בלי), חיבוקים של סתם וחיבוקים של בכי וחיבוקים של אל תלך,
מילים יפות שנאמרו מדי פעם, אולי לא החזרתי, אבל הרגשתי, רגעים
קיטשים, למרות שהתעקשתי קצת שלא, נתת לי להרגיש שכן, שירים
שמתנגנים לי בראש כשאני איתך, סרטים שראינו ביחד, פתאום לשים
לב ליד שלך מחבקת אותי, אפשר לשים את היד על הרגל? התעקשויות
על שטויות, לשכב ולהסתכל מקרוב ומלמעלה ומלמטה כבר כן בא
בחשבון, להוריד חולצה מצידך, ריבועים בבטן, בדיחות פרטיות,
דברים של בכללי ושל מה אוכלים היום, ספסל שישבנו עליו, תחנת
אוטובוס, אני ואתה משפריצים אחד על השנייה כמו ילדים קטנים,
הזיפים שלך (ואולי בכלל לא הייתי צריכה להתנגד כל כך?) המבוכה
שהאמהות דיברו, אני ואתה, אנחנו, בכי של עצב והכחשה, חברות
עצומה ברקע, אסמסים מחו"ל, שיחות קצרות שמחזיקות אותי בחיים,
סלין דיון שרה על גשם שישטוף את הדמעות שלה, אני בוכה, ובכל
זאת הכל פה, ואנחנו עדיין פה ויש עוד כל כך הרבה.

לא מתחשק לי לסכם אותנו בכלל,
לא נגמרנו, לא נגמר.

תן לי להישאר איתך, לא אכפת לי איך,
ושיהיה לי טוב.

(אני אדאג, אני אשתדל, מבטיחה).