בבוקר אחד,
שנראה לי מתאים במיוחד,
טיפסתי על עלה של בננה,
יצאתי להפליג.

הרמתי מפרש,
שחררתי החבל,
אחזתי בהגה,
הנפתי הדגל.

"לים הפתוח",
קראתי בקול,
בעקבות שמש נושקת,
לחוט דק וכחול.

נסחפת אני,
על גבי עלה ירקרק,
אחורה, קדימה,
בלי הרף נזרק.

עלה משתולל,
נאבק בגלים,
גופו נחצה לשניים,
הימה נופלים.

קריאה לעזרה,
בים הפתוח,
אות מצוקה,
בים המלוח.

לפתע פתאום,
מגיע חציל,
ואיש על חציל,
הרי הוא מציל.

שולח החבל,
מנופף הוא ביד,
משה מן המים,
איני עוד לבד.

אני ומציל,
בננה, חציל.
אימא לחדר נכנסת,
וילון מסיתה,
בקול רך אומרת "רבע לשבע"
"השכמה"!