ג'ק היה איש זקן, רגיל למדי, היתה לו חנות קטנה בעיר קטנה, זאת
היתה חנות מסכות. אנשים רבים היו עוברים בחנות שלו מדי יום
והיו קונים שם מסכות. זאת היתה עיר מיוחדת רוב האנשים כל הזמן
הלכו שם במסכות ובגלל זה לג'ק היה ממה להיתקיים, משום שכל הזמן
מכר, הוא לא ניסה להרוויח הון מהמסכות שלו, למרות שאם רצה בזאת
יכל, הוא פשוט נהנה ליראות לקוח מרוצה עם חיוך על פניו בזמן
שהוא מחליף את מסכתו.

ביום חורף אחד הגיע ילד צעיר לחנותו, הילד עמד מחוץ לחנות וקפא
שם, ג'ק הזמין אותו להיכנס לחנות שיתחמם לפחות ואז יוכל
להמשיך. הילד ניכנס לחנות ונידהם לראות את כל המסכות, הוא ביקש
והיתחנן בפני ג'ק "אדוני, בבקשה תן לי לעבוד איתך בחנות, אני
אוהב מסכות ואני אוכל לעזור לך", ג'ק ראה שהילד במצב לא כל כך
טוב והסכים לכך בשביל לעזור לילד, אך שאל לפני זה "מי אתה
ילד?", הילד חשב קצת מה בדיוק לענות ולבסוף ענה "שמי אלברט,
אני גר עם דודי לא רחוק מפה, אבל אנחנו עניים וקשה לנו כשרק
הוא עובד". ג'ק לא שאל יותר שאלות ופשוט ברך את הילד על כך
שהשיג עבודה.

עם הזמן ג'ק התחיל לבטוח באלברט יותר והראה לו איך מכינים את
רוב המסכות, ואלברט התחיל לנסות להכין מסכות בעצמו. כשכבר היה
מנוסה מעט בהכנת מסכות הוא שאל את ג'ק "במה שונות המסכות
שמאחורה, מהמסכות שפה, ומאלו שאני מכין, אני רואה שאתה מכניס
אל האזור שמאחורה רק אנשים חשובים ועשירים בימיוחד, האם המסכות
ההן מיוחדות?", ג'ק ציפה שאלברט ישאל את השאלה הזאת מתישהו
והתחיל להסביר לו, "המסכות האלו שאתה מכין ואני מכין לרוב הן
שונות כי אלו מסכות פשוטות שהאדם שם על פניו ומסתיר אותן בעזרת
זה, המסכות ההן שונות בכך שהאדם אשר לובש אותן נישאר עם פניו
הרגילים אבל התנהגותו מישתנה. יש מסכות של אנשים שמחים, אנשים
אשר לובשים אותן נהיים שמחים, אך פניהם הן הפנים שהם נולדו
איתם...עכשיו אתה מבין?", אלברט הינהן ורצה לישאול עוד משהו אך
ג'ק אמר לו שעם השאלות הבאות כדאי לו לחכות.

הזמן המשיך לעבור ואלברט עבד במרץ בחנותו של ג'ק, הוא הכין
מסכות, פגש את הקונים, מכר להם מסכות, והיה מרוצה ממישרתו, גם
המצב בביתו השתפר והוא כבר לא היה חייב לעבוד אפילו. יום אחד
אלברט ניגש לג'ק ושאל אותו "האם גם המסכה שתמיד מעל הקופה
ומעליך היא אחת מאותן המסכות שמשנות אותך?", ג'ק הנהן לחיוב
ואמר "אבל לא למכירה", "מה היא עושה? ולמה היא לא למכירה"
אלברט היה נחוש בדעתו לגלות זאת, אך ג'ק סירב לענות לו, ובמקום
זה השביע אותו שלעולם לא יגע במסכה הזאת. עם חלוף הזמן אלברט
ביקש מג'ק שכתשלום במקום כסף הוא יוכל לקחת לעצמו מדי פעם מסכה
או מסכה מיוחדת, ג'ק לא ראה סיבה שלא, אחרי הכל אלברט הבין
במסכות והיה ילד פיכח בישביל לא לקחת מסכות מיוחדות שיזיקו
בצורה כלשהי. וכך אלברט הזה קיבל בכל פעם מסכה שונה כתשלום, אך
הוא התעניין יותר במסכות המיוחדות והוא החל לקחת את המסכות
המיוחדות יום יום, והיה מגיע איתן לעבודה, בכל פעם במראה לפי
התכונות של המסכה, ועובד בצורה שונה, מדבר עם הלקוחות בצורה
שונה, ופשוט מתנהג כולו בכל יום בצורה שונה מהיום הקודם ומכל
יום קודם לכן. ג'ק לא ממש אהב את זה, אבל הלקוחות שלו אהבו את
זה אז הוא שתק ולא אמר לאלברט דבר על כך.

ערב אחד כשג'ק רצה לנעול את החנות אלברט ביקש לנעול במקומו,
ג'ק לא הסכים, אבל הוא ראה שאלברט חרוץ באותו היום ועובד על
מסכה אחת באותו הזמן אז הוא הרשה לאלברט להישאר שם ולנעול
כשהוא יוצא. אלברט באותו היום לבש מסכה של בן אדם סקרן, ובגלל
זה עבד על המסכות שלו הרבה זמן וניסה כל הזמן לימצוא דרכים
לשפר אותן יותר ויותר, כאשר סיים עם המסכה האחרונה לאותו היום
הוא בא לצאת ולנעול את החנות אך אז הוא ראה את המסכה הלבנה
שהיתה תלויה מעל הקופה כל הזמן. איש מעולם לא נגע בה, איש
מעולם לא ניסה אותה, אך למה בעצם? המחשבה שהוא יהיה הראשון
לנסות אותה ריגשה אותו מאוד, הוא היה סקרן מכדי שהיושר שלו
וההבטחה שלו לג'ק יפריעו לו לגעת במסכה. אלברט היתקרב למסכה
ואז הבין שאסור לו לגעת בה, הוא הוריד את המסכה של הסקרנות
שהוא לבש, אך המסכה הלבנה המשיכה ליקרוא לו.

בבוקר יום המחורת כשג'ק פתח את החנות הוא ראה שמשהו שונה,
כשאלברט הגיע הוא ניראה מוזר למדי, ג'ק הבין מה אלברט עשה ושאל
את אלברט שאלה אחת תמימה "מי אתה?"  אך אלברט לא ענה, הוא פשוט
עמד שם ושתק.