היום אני כבר גדול והשמיים נעלמו, אותם שמיים שנראו מבעד
לעיניו של ילד אשר ראשו היה ספוג מים מצינורות ממטרה חשופים
המשפריצים לעברו של דשא מצהיב בגינה הציבורית הקרובה לבית
המגורים.

מעיניו של הילד יכלו לראות כי האמונה באהבה אין סופית ללא
גבולות ותנאים תתקיים בעולמו ואף במימדים הסובבים אותו
וכשהתבגר הילד וחווה את אהבתו הראשונה, זו היתה מלווה בפרפרים
שקופים של רעידות הסקס והמצ'ואיזים.

התנפצה לה ונגוזה, השאירה אגו מדמם, וכמו כל אכזבה גם באה לה
תרופה של שנות העשרים לחיים, הספוגות בסמים וחברה מבלי להתחשב
בחושים ובמקום להתאהב בשנית ולהזדקן עם אחת, כל שאני עושה זה
להזדיין  עם הרבה.

הפכתי לכובש גדול, "ג'ינגיס חאן", דם על הניבים, מחפש להניף
דגלים וכשהמבצר מוגן הורגים את השומרים, לא משאירים אף אחד
מהתושבים בחיים. לעיתים שוכב על הגב כשעכוזה של אישה יפה מתחכך
בחוזקה בעכוזי והיא בתאוותה הרבה מתענגת לקראת אביונה ואני
מסדר את הלו"ז למחר, "לעזאזל הבן זונה לא שילם לי".

ורצה אלוהים ואישפז אותי בבית חולים כי אלו לא חיים, עיניים של
מלאך נגלו אלי במהלך ההשכבה, כאלה שאתה רוצה לקום בבקרים, לצוף
בתוכן והן מביאות לך שמיים כחולים של ילד ספוג מים על מדשאה
זהובה, אבל אז נעלם הכובש ונשאר לב מחורר היטב. אתה לא תקבל את
זה, אולי לא עכשיו, אולי לא לעולם.