היה זה קיץ תמים,
אתה באת לביתי,
כל כך קטן, בתוך הקופסה.
פוחד לרדת ממפתן השטיח,
כאילו זאת תהום פעורה.
עבר חורף, ועבר עוד קיץ,
כבר לא היית אותו דבר.
גידלת גידים ואצבעות,
והפכת מקטן לגדול.
כבר לא פחדת משום תהום,
ואלי בגלל זה נפרדנו פתאום.
אוי, לו היית פה היום. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.